אישות שחורה פרק 4

בסוף הפרק יש פרוט על הדמיות.

עיינתי בספרון שכריכתו הייתה כרוחה בבד חום ישן ועל הכריחה תפור באותיות 'בלדהר'. הוא היה קטן ועתיק, דפיו היו מעופשים בגוון חום, חלק מדפיו היו קרועים אך משהו בספר הזה משך אותי, היו בו דברים מוזרים ואפילו מסתוריים. הספר הזה מלמד כיצד להשתלט על אנרגיות מסוימות ואיך ליצור חדשות, פתחתי את הספר באקראי וראיתי בכותרת שרשומה בדיו שחור "איך לעוף", גיחכתי לעצמי בתמימות של הספר. הרי זה ידוע שמי שלא נולד לעוף לא יכול ללמד את עצמו, אלא עם כן היא מכשפה.
"עצום את עיניך. הרגש את אנרגית הטבע והתמזג איתה, הפוך את עצמך לחלק מהטבע ותוכל עוף כמו ציפור". נכתב בדיו שחור קצת יותר דק מהכותרת.
"זהו, זה הכול" מזה השטויות האלה אמרתי, מביטה במשפט שסיכם כיצד לעוף. "זה הכול, לדמיין את עצמי ציפור". בטח מכשפה הייתה תולשת כנפי ציפור, שמה על גבה ועפה. ממש מגוחך.
הצלצול המבשר לתחילת השיעור גרם לי לקום מיד. השיעור הבאה זה שיעור מעצמה.
שיעור מעצמה החל. זה שיעור שמלמד אותנו איך למטב את היכולות שלנו, הבוגרים מאמנים בצעירים, יותר נכון לכישרוניים שבהם להיות שומרי הכפר הבאים. אני רוצה להיות שומרת כפר, הייתי רוצה להשתנות ולהוכיח לי ולכולם שאני היה 'שומרת כפר' הטובה ביותר והגן על כולם. אולי זה נשמע ילדותי אבל בעייני זה חלום, הרי אצלנו בכפר השומרים הם אהובים במיוחד ואני רוצה להיות אהובה ולשמוח ולצחוק עם כולם.
"שלום לכם תלמדים יקרים" הופיע פתאום דמות משום מקום. "אני פנטום, המורה שלכם"
פנטום היה גבוה ורזה. הוא לבש חליפה סגולה ועל פניו מסכה לבנה עם ציור של סמיילי בשחור, על ראשו מגבעת סגולה תואמת לחליפה.
"אתם באמצע קרב עם האויב והוא עומד מולכם ובכל הרוע שלו, הוא מוכן להשליך אליכם מתקפה. מה אתם עושים? התלמידים הביטו במורה המוזר בקשב רב.
" מוחץ אותו" אמר טראק התלמד הפופולרי ביותר בבית הספר. שני הוריו שומרים חזקים ונערצים כך שכולם בטוחים שהוא ירש את זה מיהם ואכן כן, הוא הכי חזק בבית הספר, כולם מעריצים אותו וסבבים סיבבו. איך אפשר שלא, הוא הקרין מושלמות שמושכת אנשים פשוטים כמוני, הייתי רוצה להיות לצידו אילו היה לי את האומץ ואילו הוא לא היה שונא אותי כול כך.
"לא טראק, מה שאני אלמד אתכם דבר מאוד חשוב וזה הישרדות."
אהה?! כולם ענו פה אחד.
"לשרוד אויב יותר חזק ממכם" הוסיף המורה. "תתחלקו לקבוצות" אמר המרצה בעודו מוחא כפיים לזרז אותנו. אתם תתחלקו לקבוצות קטנות ותלכו לכיוון 'הענקים' ( ההרים הגבוהים בצד הכפר). אתם תצטרכו לשרוד שם יום ולילה אחד בלבד. בהצלחה !" אמר ונעלם.
"להתחלק לקבוצות" אמרתי לעצמי מהססת. "לא מלודי, זה הזדמנות שלך להתחבר עם ילדים אחרים" אמרתי מעודדת את עצמי וקרבתי לשאר הקבוצה. לקח לכיתה שנייה להתחלק לקבוצות של 3. נשארתי אני ועוד אחת לבד, התקרבתי אליה שנוכל להיות ביחד.
"סריינה" אמרה אחת הבנות "אם אין לך אם מי להיות תצטרפי אילנו" והיא נבלעה עם שאר הכיתה ואני עמדתי שם לבדי. "אויי איזה ביש מזל. מה אני הולכת לעשות, איך אני אמורה להצטרף אל קבוצה אחרת.
היי אני מלודי נעים מאוד. מדמיינת את עצמה מחייכת בצורה מושלמת אבל במציאות יש לה חיוך שטני ומפחיד. לא, זה לא ילך חשבתי. אולי אני אחמיא לאחת הבנות על השער ונפתח שיחה והם יצרפו אותי, כך אעשה החלטתי.
נגשתי לאחת הבנות: "היי? איזה שער יפה יש לך" אמרתי בעודי משננת 'רק לא לחייך, רק לא לחייך' התלמידה הסתובבה עם חיוך על פניה ומיד שערה הפך לדוקרנים. "אהה זה פוצ'י" זן ששערו הופך לקוצים מכילים רעל. התרחקתי מעט, היא מיד מחקה את חיוכה שראתה אותי. "מה מתחננת לעשות עלי כישוף שחור" אמרה מתרחקת ממני לוקחת איתה את שאר הקבוצה. "רק רגע" אמרתי בלחש. "זה לא מה שאת חושבת, ואני לא מכשפה" אמרתי. אבל היא כבר הייתה רחוקה מימני.
שוב מצאתי את עצמי לבד.
"אוקי מלודי, את לא מתייאשת, הבאה, אני אחמיא לאשת זאב על הפרווה שלה".
"הי, זהרה הפרווה שלך…", "תתרחקי ממני, שדה" אמרה זהרה ודחפה אותי לרצפה. שכחתי שאנשי הזאב הם חמי מזג "סליחה" מלמלתי מרכינה את ראשי.
"ממש ביש מזל" אמרתי לעצמי. לפתע ראיתי יד מושטת לעברי, התרגשתי ומיד הושטתי את ידי חזרה וכשהרמתי את ראשי ראיתי את טראק. הוא חייך לעברי חיוך ערמומי "למה שלא תצטרפי לקבוצה שלי". טראק הזה משהייתי קטנה הוא תמיד היה מציק לי ויתעלל בי הוא היה זה שהתחיל לזרוק עלי אבנים ולקרוא לי מכשפה וכל מעריציו הצטרפו אליו "אני לא..", "תחשבי טוב לפני שאת עונה" אמר בלחש שקרב אלי. ראיתי איך כל התלמידים מסתכלים אלי, לא יכולתי לסרב שמטתי את ידי מאחיזתו, התרוממתי מנערת את שמלתי השחורה והלכתי לכיוון הענקים. "אני מניח שיש לנו חברה חדשה לקבוצה" אמר טראק לשער חברי הקבוצה.
הבטתי בהם, "היי אני מלודי נעים להכיר, אעשה כמטייב יכולתי" הצגתי את עצמי בנימוס. "היי אני דולטה" אמרה וקרצה לי. לדולטה היה שער ירוק, מיד ידעתי שהיא שייכת למשפחת הזוהרים הם ידועים בצבע שיערם הירוק ושהם זוהרים בלילה. כך היה כתוב בספרים, הייתי מבלה שעות בקריאת ספרים מאחר ולא היו לי חברים אז יש לי ידע רחב, למרות שאף פעם לא ראית זוהר בלילה. מעניין איך הם נראים תהיתי לעצמי.
"מה איתך? אני לרקס" אמר השני בחיוך ומיד הרגשתי חמימות מימנו, על החגורה שלו היה סמל של עץ. "אז הוא מרפא" חשבתי לעצמי. הבטתי בהם ולבסוף בטראק שחייך. הוא שייך למשפחת המלכותיים ששולטים ביסודות הטבע אין להם איזה סמל או משהו שמאפיין אותם. הם נמצאים במיעוט מוחלט כ 5 בעולם ומאוד מפורסמים.
אז אנחנו זוהר, מרפא, מלכותי ואני. מאחר ואני לא יודעת מי אני ולאיזה משפחה אני שייכת, פה אני סתם מכשפה, המצחיק שכבר התחלתי להאמין בזה. הרי אני מאזור השדים בטוח שאני איזה יצור אפל כלשהו.
החלנו לצעוד לכיוון הענקים.
"אתם יודעים ששמעתי שיש מלפאוס בענקים" אמר טראק בקול מתגרה.
"מלפאוס?" שאלה דולטה "מה זה?"
"את לא יודעת מה זה מלפאוס"? שאל טראק בקול מזויף "אסביר, מלפאוס הם יצורים איומים צבעם אדום הם גרים במערות, טורפים, הם ציידים מוכשרים, נוכחתם כמעט ולא מורגשת ויקפצו עליך בזמן שאת הכי לא מצפה לו ובום!! הם ינגסו בך בשיניים החדות שלהם. אומרים שנשיכה שלהם יכולה להרוג בשנייה.
"אהה" קפצה דולטה למשמע החייה המפחידה ונראה שצמרמורת עברה בגופה.
טראק הוא פשוט רשע, הוא אוהב להציק ולהתגרות בכל הזדמנות "מה יש לעריץ בו כל כך" מלמלתי.
"מה אמרת" אמר טראק שהוא קרב אלי "מפחדת" שאל בלחישה מתגרה. נעצרתי והבטתי בו ואחר בלקס שחייך בחמימות וקצת במבוכה שטראק הפחיד אותנו, הבנות. הבטתי בדולטה שעינה בחנו את האזורים מחשש שיקפוץ אליה מלפאוס, מבטי חזר לטראק, עיניו נצצו. שאבתי אוויר ובעודי פולטת אותו: "מלפאוס אכן יצורים אדומים, הם גרים במערות הם אוכלים בעיקר דגים וחיות קטנות ואם הם מרגשים מאוימים הם משתמשים ברעל שלהם בשיניים. הם חברותיים ושקטים מאוד אם לא נתקרב אליהם הם לא יתקרבו אלינו" אמרתי בנשימה אחת משאירה את טראק המום שהוא מוחק את חיוכו אט אט.
"טראק, גם כן אתה, אל תפחיד אותי ככה" אמרה דולטה בחיוך והקלה.
"הורסת שמחות" אמר טראק ורץ מעט לכיוון הקבוצה שהמשיכה ללכת.
חייכתי לעצמי מרוצה והלכנו ארבעתנו לכיוון הענקים, אינם יודעים למה לצפות."

דמיות:
*מכשפה- מכשפה היא יצור מתועב וחמדן, היא לא נולדה עם אנרגיות היא עוסקת בגניבת אנרגיה מאחרים או יצרת אנרגיה בדרכים מוזרות. עצם העובדה שהיא גונבת אותם הופך אותה ליצור מסוכן.
לרוב הם יצורים שגרים ביערות סמוך לכפרים, הוא גורמת לאנשי הכפר להיות חולים, חלשים ואף מוות ואם לא יהרגו או יגרשו אותה הנוכחות שלה תהרוג את כולם.

*פוצ'י- שערות ראשם הופכים למחטים רעילים שיכולים להשליך אותם, הם קופצניים פזיזים ומטפסים במהירות על עצים וכל דבר. הם מפחדים ממים ודברים שומנים, קל להניע אותם ולרמות אותם.

*איש זאב- חמי מזג, לא מאמינים בזרים, אוהבים לנוע בקבוצות טורפים, חלקם מחפשים מנהיג וחלקם מנהגים בטבעם .הם מהירים, חוש ריח שמיעה מפותח, ראיית לילה.

*זוהרים- הם יצורים שבלילה עורם זוהר בצבע ירוק, ביום הם רגלים. יש להם שער ירוק הם ממש מהירים שעין פשוטה לא תקלוט אותם ,הם ניזונים מפרחים . שלוטים בחרקים.

*מרפא- יכולים לדבר עם כל יצור חיי, מרפאים בעזרת נגיעה, שואב מהם המון אנרגיה. טובי לב, צמחונים, מחושבים, בוגר, חכמים. מאפיין תליון שמשורטט עליו עץ.

*מלכותיים- שלוטים על יסודות הטבע: אש, מים, אדמה, רוח וחומרי הברזל. ידועים בטור אמינים ביותר, חברתיים, מנהגים, חכמים, אמצים.