איני אנושית-ניסיון

"עולם של בני אדם"אני אומרת מחכה בזלזול את קולו של האיש.
"אתה אמור לדעת כי העולם הזה מעולם לא היה שלכם"
הוספתי ויצאתי מן הצללים.
"מי את?"הוא שאל וקם.
הדבר הראשון שעלה בראשי הוא שהוא מוכן לקרב,
הדבר גרם לי לצחוק, אין שום דרך להיות מוכן לקרב נגדי.
"מישהי"אמרתי לו בלגלוג והסתובבתי ללכת.
"אף אחד לא מפנה אליי את גבו"נהם האיש
והתכופפתי בדיוק כאשר החרב שלו עברה מעל ראשי.
"אם אתה מתכוון לפגוע בי תצטרך לנסות יותר"
אמרתי לו והוצאתי את החרב שלי, היא הייתה חרב מדהימה,
היא הייתה מחושלת ממתכת שחורה, והייתה באורך של כמטר,
רק המראה של החרב גם לבני האנוש להצטלב וליפול על ברכיהם,
אתם מבינים, החרב הזאת מפורסמת, אומרים שהיא הרגה מעל מאה אנשים,
וכולם יודעים כי הבעלים של החרב הזו, הם אכזרים וקשוחים.
אבל לדעתי הם טועים, אנחנו לא רק אכזרים, וקשוחים,
אנחנו גם בעלי יופי של חוש הומור.
"עכשיו, אם לא אכפת לכם, אני אלך"אמרתי והסתובבתי ללכת,
אך לפני שהספקתי להיעלם, מישהו משך את הכיסוי מעל ראשי,
ויכולתי לשמוע את קולות הפתעה, איש לא ציפה לנערה כבעלת החרב,
אך ברגע שהסתובבתי, הם קלטו שאיני נערה רגילה ונרגעו.
אתם מבינים בעולמנו, יש שני סוגים של אנשים,
הרגילים, בני האנוש, מספרם גדול יותר מן הסוג השני,
אך כוחם של ה"אנשים" מן הסוג השני גדול יותר.
אתם מבינים, הסוג השני, הוא עירבוב של כול מיני גזעים,
דברים כמו: אלפים, בני לילית, קוסמים וכדומה.
אני שייכת לסוג השני, גם אם אי-אפשר בדיוק להבין מה אני,
אפשר לדעת ממבט ראשון, כי איני אנושית.