אין שם 1

"הבטחת" הזכיר לה קולו נוקשה ממתח וחרדה , היא רעדה פעם או פעמיים והרכינה את מבטה "אני יודעת" לחשה . היא נרתעה כשהוא גהר מעליה למרות שהיה קטן ממנה בשמונה שנים כבר היה גבוה ממנה בשני ראשים. כיסאה חרק במחאה והיא רעדה שוב , הוא נאנח והלך לסגור את החלון משב רוח אחרון חמק את החדר נושא ריח מוזר אך שניהם היו מוטרדים מכדי לשים לב, היחיד שהבחין בריח המוזר היה כלב הלברדור ששכב למרגלות השולחן הוא הרים את ראשו ונעץ מבט נוקב בבעליו והאישה החזירה לו מבט חושש. "את חייבת לספר לי " הנער התיישב על קצה השולחן ונעץ בה מבט צורב ,היא הרימה את מבטה בדיוק כשהחלון התנפץ לרסיסים מאחוריו.
~*~*~*~*~*~**~*~*~*~*~*~*~**~**~**~**~**~**~**~**~*~*~*~*~*~*~
דין התיישב על הקבר המטונף באנחה "מישהו חייב לנקות פה " מלמל לעצמו. רוחות הלילה שרקו סביבו מרקדות בין קצוות העצים ומלטפות את הקברים, הוא העביר יד על הקבר המזוהם ובהה בידו עוברת על השם החרוט שם 'דין תומס, 1994-201' "אחחח איך הייתי רוצה למות בת 18" אמרה דיינה מאחוריו והוא קפץ והסתובב אליה "D, את מאחרת" אמר לה וחייך "אפשר לחשוב שאתה ממהר לאיפה שהוא " היא התיישבה על הקבר הסמוך , עיניה בגדו בה והוסטו אל השם החרוט בו 'דיינה ווסט, 1986-2012'. "למה אנחנו ממשיכים להיפגש פה?" תהתה בקול מניחה לטיפת מרירות לצבוע את גוון קולה, דין משך בכתפיו וחזר לבהות בשורת הקברים. "ההורים מוסרים דרישת שלום" מלמל בקול קשה ,היא הרכינה את ראשה "תודה" לחשה והרוח חטפה את קולה.