אין שם (אשמח להצעות!)

הפנים החצי מצולקות הביטו בו, והוא ידע שהוא לא ישכח אותם לעולם.
"תקולל אתה!" הוא הטיח בו את מילותיו. "אתה אינך שליט או טהור כמו שהיית פעם. הזמנים הישנים נגמרו. הם ירדפו אותך." נשמתו חרחרה כמה פעמים, פניו מתעוותים ומחליפים צורה, ואז שבים לצורתו המקורית. הגרייק מת.
הוא כיסה את עיניו ומיהר להתרחק משם. רחש הלהבות המלחכות את הקירות עדיין נשמע באוזניו, גם במרחק של שני רחובות משם. נעליו השחורות התלכלכו בעפר שכיסה את הרחוב. זה היה קרב קשה, אבל הדבר היחיד שהיה חשוב לו עכשיו זה העובדה שהוא ניצח, שהוא נשאר בחיים.
דלת הביתן היתה פתוחה כשהוא הגיע. הוא שלח מבטים זהירים לצדדים ונכנס צעד צעד אל תוך הבית. הרוח פרצה פנימה דרך החלונות הפתוחים וכמעט העיפה את כובעו מראשו. הוא לקח שאיפה ארוכה ולחש, "כמה זמן חיכית לי, גיי'ן?" החושך הופר על ידי האור שנדלק בידי דמות צעירה שעמדה בפתח הדלת. היא הביטה בדמותו ורצה לעברו. "אבא!" קולה הטהור וצחוקה הפרו את הדממה, וידיה הקטנות חיבקו את בטנו. הוא העביר את ידו על שערה הפרוע וחייך ברוך. "למה לא הלכת לישון? אליס לא היתה כאן?" הילדה הקטנה התרחקה מעט והרימה את עיניה. "היא היתה, אבל אחרי שהיא הלכה לא הצלחתי לישון, אז חיכיתי לך." הוא הרים אותה בהפתעה וסחב אותה אל עבר חדרה. זה היה החדר הכי גדול בבית הזה, מלא בווילונות ורודים ותמונות שלה ממוסגרות על הקירות ודובוני פרווה בצבעים. המיטה המבולגנת אימתה את סיפורה, מה שגרם לו לחייך. היא אף פעם לא תשקר לו. הוא כיסה אותה בשמיכה הפרחונית ונשק למצחה. "איך עבר עלייך היום?" שאל, מקווה שהיא לא תשאל אותו על יומו שלו. "היה בסדר. אליס שיחקה איתי ולימדה אותי עוד כמה תנועות, וגם קראנו בספרים שהיא הביאה איתה בשבוע שעבר. והיא גם אמרה שאני גורמת לה להסמיק." קולה הצייצני והמשולהב הימם אותו. הוא הרים גבה למשמע דבריה האחרונים. "למה, מה עשית?"
"אמרתי לה שהיא ממש יפה, ושאני שמחה שהיא חברה שלי." פיהוק נמלט מפיה ועיניה החלו להיעצם. "תלכי לישון, את יודעת שאני לא אוהב שאת עייפה." הוא יצא מחדרה בשקט ונשף אל תוך ידו. היא פשוט כנה מידי עם אנשים.
מזווית עינו הוא ראה את דלת המרפסת פתוחה ויצא לעברה. אליס היתה שם. "לא חשבת שאני אתן לה להישאר כאן לבד." היא הידקה את מעילה קרוב יותר אל גופה ובחנה אותו בזמן שהוא נשאר לעמוד שם ועשה בדיוק כמוה. "חשבתי שאת לא רוצה לראות אותי. את מתיידדת עם גיי'ן הרבה יותר ממה שהתיידדת אי-פעם איתי." היא התיישבה על החומה שהקיפה את הבית. אור הירח היה בדיוק מעליה, והוא חשף את שערה הארוך וגלי ומעט מגופה הצנום שהוסתר מאחורי מעיל גשם שחור.
"אתה מקנא, פאי?" היא צחקקה. "הילדה הרבה יותר נחמדה ממך. היא תמימה וכנה, וכנראה שהיא ירשה ממך את החוסר-שקרנות." הוא גיחך על המשפט האחרון שלה. "אתה עדיין מתחמקת ממני. את כבר במשך כמה ימים נעלמת לפני שאני חוזר, ואת לא מנסה ליצור קשר, אז כן, זאת התחמקות." גופו נע כמכונה ונצמד אליה, ראשו נטמן בשערה והוא שאף את ריחה. קול אנחה נשמע בין שניהם. "היית מעדיף שאני אתפוס אותך לחיבוק אישי כשאתה נמצא ליד גיי'ן? אתה עדיין לא מוכן לספר לה על טיב האינטימיות בינינו." שפתיה רפרפו קלות על אוזנו והוא חש בגופו מתחמם שוב.
"אליס- אני צריך לחשוב קודם על איך לספר לה מה אנחנו. אני… אני מפחד שהיא תתחרפן ברגע שהיא תגלה על הכוחות האלו. היא עלולה לשנוא אותי על שהסתרתי את זה ממנה עד עכשיו. איך את היית מגיבה אם היו מספרים לך שאת חלק מזן מיוחד של אנשים שאבות-אבותיהם קיבלו כוחות בירושה מהדרקונים הראשונים?!" הוא היה נסער ועיניו בהקו באור צהוב מאיים.
"אני הגבתי יפה מאוד כשסיפרו לי שאני מסוגלת לשנות צורה." היא אמרה באגביות. ידיה הונחו על כתפיו והתהדקו טיפה, מחזירות אותו חזרה למציאות. "אתה מחמיץ את העיקר. גיי'ן היא ילדה מבריקה. היא מסוגלת להבין כל דבר שתגיד לה- היא סומכת עלייך." גופה נצמד לגופו, מתחנן למגע.
היא גררה אותו אחריה אל תוך הבית, מתעלמת ממחאותיו.
"ששש… גיי'ן ישנה. אם תעשה רעש היא תשמע אותנו." היא לחשה באוזנו בקול מגרה, כך שהוא כמעט איבד את שליטתו.
פאי השכיב אותה אחורה באגרסיביות. דמות הדרקון שלו התחילה להשתלט עליו, והוא מיהר לקום ולהתרחק ממנה. אחרי כמה נשימות הוא נרגע וניער את ידיו, מנסה להחזיר לעצמו את השליטה.
"אתה חייב להפסיק לפחד. אתה לא תחזור על אותה הטעות שוב. אני לא היא." היא אמרה, נזכרת בפעם ההיא שבה הוא סיפר לה על מותה של אשתו, ועל איך שהוא עדיין לא מצליח להתגבר על זה. היכולת שלו השתלטה עליו מהר כל כך, שהוא לא הצליח לעצור אותה.
ידיה תפסו בשולי חולצתו ומשכו אותו חזרה אליה, שפתיה תובעות אותו לעצמה. הוא נסחף אחריה אך התנתק במהירות. "מאיפה את יודעת? את לא יכולה לדעת!" הוא היה נסער כאחוז דיבוק, אך היא בכל זאת משכה אותו לנשיקה נוספת. "אני יודעת כי אני יודעת מי אתה. אני לא אתן לך לפגוע בי." היא אמרה, והרגישה את גופו נכנע לה בתשוקה מייסרת.