(אין לי שם) פרק 2
בכניסה לחצר היתה קשת גדולה ועתיקה עשויה משיש ירוק, שעליה נחרטו דיוקני כל המפלצות היודועות לאנשי דוסליון. ג'ורג', למרות כל מסעות ההריגה שעשה, הצליח לזהות רק חלק קטן מהמפלצות שהופיעו שם. הוא זיהה עקלור,דרקון מתומן, גולסוך וכולוף. בכולם למעט הדרקון הוא נפגש במדבר דומוס ואת כל אלו שפגש – הרג בקלות יתרה. לכן ג'ורג' היה בטוח שלא יהיה כל כך קשה לו ללמוד להרוג את שאר המפלצות שעל הקשת. הוא לא דמיין לעצמו עד כמה הוא טעה…
לאט לאט כל הלוחמים השתתקו וביחד עם ג'ורג', התכנסו סביב מי שנראה לאחראי – איש גדול מימדים עם שפם גדול מימדים. "בוקר טוב לוחמים!" צעק האיש, "היום אתם תקועים איתי! לכן הפעם אתם הולכים לעבוד! לעבוד קשה!"
לאחר שהאיש הכריז שהיום יהיה קרב המוני. ג'ורג' הצטער שהוא נעמד קרוב כל כך לאיש המשופם שלא הפסיק לדקלם בצעקות את כל החוקים של קרב המוני, שהיו בחרוזים – כנראה שכותב החוקים חשב שכל הלוחמים טיפשים וחריזה תקל עליהם לזכור אותם.
ג'ורג' כבר הכיר בעל פה את כל חוקיו של הקרב ההמוני, אחד האימונים הקטלניים ביותר ללוחמים, לכן הרשה לעצמו להתרחק יותר מהצעקות ולהסתכל על החצר המרכזית – מקום הכינוסים והאימונים של דוסליון וזירת הקרב ההמוני להיום.
אנדרו, המורה שלו לאסטרטגיה ולמחשבה, תמיד הדגיש את חשיבות הכרת שדה הקרב לפרטיו. לאחר שילמד את השטח ביסודיות, ג'ורג' יוכל להשתמש בשטח לצרכיו ולטובתו. ג'ורג' סרק בעיניו את החצר. לא היו בחצר עצים, שיחים, סלעים או כל דבר אחר שיוכל להיות בעייתי או מועיל בשבילו. החצר היתה ריקה, רק קרקע חשופה.
לאחר שראה שהוא לא יוכל להשתמש בשטח כדי להלחם, ג'ורג' פנה לארגן את נשקיו. גרזן קרב בינוני שמסוגל, עם המכה הנכונה, לחדור שיריון. וחרב עם להב באורך חצי מגובהו של ג'ורג'. לא נשקים מרשימים, אבל הם הצילו את חייו פעמים רבות מספור וג'ורג' לא התכוון לעזוב אותם.
לאחר שסוף כל סוף סיים האיש המשופם לדקלם את החוקים, הכנת הנשקים התחילה. כל לוחם הגיש את כל נשקיו לקבוצת המכשפים שעמדה בקצה החצר כדי שיטילו עליהם את הלחש המיוחד לקרב ההמוני. לאחר שעל כל הנשקים הוטל הלחש, הנשקים הוחזרו לבעליהם והמכשפים עזבו, נשמעה תרועת קרן – הקרב ההמוני עומד התחיל.
הקרב ההמוני היה ידוע לכל כעל קרב גדול, חסר סדר, פרוע, מסוכן וקטלני לכל אדם שהוא לא לוחם. ג'ורג' כבר התנסה בקרבות המוניים כאלה והוא די הצטיין בהם. המפתח לניצחון בקרב, כך אנדרו לימד אותו, זה לשרוד כמה שיותר זמן. והמפתח להשרדות, זה להשאר באיזור של לוחמים חלשים ממך.
ג'ורג' עדיין לא ידע מי כאן חזק ומי כאן חלש יותר ממנו לכן העצה הזאת לא תעזור לו. הוא עמד בקצה החצר כדי שלא יצטרך לשמור גם על גבו וככה יוכל להתרכז בלחימה והכי חשוב בשבילו – באופן זה ג'ורג' יוכל לתצפת על כל החצר ועל כל הלוחמים ולראות מי חזק, מי חלש, מי חכם, מי טיפש… הוא סמך על קישורי הצפייה שלו כדי שיוכל להבחין בכל אלו.
תגובות (2)
זרובבלוביץ' שלום.
מצטער שאני מיד קופץ לביקורת. אני פחות בעניין פנטזיות, רק כמה הצעות לשיפור.
1. השתתקו – לא השטתקו.
2. "ג’ורג’ כבר התחיל להצטער" – התחיל מתאר פעולה שכנראה תמשך זמן מה. ה"כבר" פחות מתאים. אפשר גם פשוט "ג'ורג' הצטער"
3. "כנראה בגלל שמי שכתב את החוקים היה בטוח שכל הלוחמים טיפשים וחשב שככה יהיה להם יותר קל לזכור אותם" קצת מסורבל. אם אתה כותב "כנראה" במשפט – זה פחות מתאים לכתוב "היה בטוח".
יותר מתאים לדעתי
"כנראה שכותב(מנסח) החוקים חשב שכל הלוחמים טיפשים וחריזה תקל עליהם לזכור אותם.
4. "תמיד לימד אותו לדעת להכיר טוב את שדה הקרב" – 'תמיד לימד' פחות מתאים כשמדובר באותו אדם, ובאותו נושא. אולי הוא הזכיר, או הדגיש את החשיבות. לדוגמא:
"תמיד הדגיש את חשיבות הכרת שדה הקרב לפרטיו."
5. "כך אנדרו לימד אותו, זה לשרוד" – עדיף למעט ב"זה". "הוא לשרוד". דרך אגב, זו אמירה שנכונה לכל קרב, לא?! אם התכוונת להתבדח, אולי כדאי לכתוב בגרשיים.
בהצלחה בהמשך.
תודה רבה, עדכנתי ותיקנתי.