אימא, חזרתי. – מבוא

בוקר נוסף הגיע לבית משפחתה של מריה. מריה קמה וכמו בכל בוקר ליטפה את תמונת ביתה המונחת על שידתה. התמונה העלתה בה בכל פעם מחדש צמרמורת וגעגועים. הילדה הזו, הילדה בתמונה, הייתה רק בת תשע כשנעלמה. מאז היעלמותה לא כתבה דבר, לא הראתה אות חיים ולא השאירה אף לא רמז קטן למקום הימצאה.
מריה ירדה למטבח ברגליים רועדות. 'לעולם לא תשוב, תפסיקי כבר לחשוב אחרת', אמרה לעצמה מריה. 'לעולם'- חזרה שנית על המילה העוצמתית והמפחידה הזו.