איליין בלו 3- פרק כ"ט: האמת על הלס
כל חיי השתנו מהרגע בו התעוררתי ביער, לרעה ולטובה. לפעמים נדמה כי הבאתי את זה על עצמי או שפשוט נשאבתי לתוך עולם בו אני נרדפת ללא הרף, הרי תמיד ידעתי שאני שונה, אחרת.
הגילויים האחרונים על ארין, הרגשות שלי בזמן האחרון, הכל גורם לי להרגיש שבטני מתהפכת על פיה- מה אני עושה?. ישבתי בחדר האורחים של משפחת סטון, מהרהרת במחשבותיי ומנסה לרשום פתרונות למצבי. חייב להיות פתרון. תכננתי לעזוב, לפגוש שוב את ארין ולברר הכל- אני חייבת להשתחרר מכל המצב האיום הזה.
איך יוצאים מהמציאות המוזרה הזו? ואולי לקבל אותה? האם הלס באמת המגן של ארין? מה זה אומר על ארין?. השאלות לא הפסיקו להגיע, הטביעו את דעתי. קמתי ולא ארזתי כלום, מתכננת את בריחתי דרך החלון.
"איליין, מירור מכינה עוגה… מה את עושה?" סקאי התפרצה לחדר וקלטה בעיניה הגדולות אותי על אדן החלון, מביטה במבט אשמה. "לאן את חושבת שאת הולכת?".
"לפגוש את אחותי, אל תעקבו אחריי".
"את לא יכולה לשוטט לבד סתם ככה, הלס או יורקן יתפסו אותך שם. זה מסוכן!" סקאי סגרה אחריה את הדלת בשקט ורצה לעברי- מנסה להכניס הגיון לראשי. אך הגיון לא קיים בשעת מצוקה, בשעה שכל העולם משתנה והמציאות מתהפכת- לא שררה מחשבה נכונה ברגעים אלו. רציתי רק לברוח.
"אני אהיה בסדר סקאי, אל תדאגי לי. תשמרי על כולם בשבילי" נפרדתי ממנה לשלום, וקפצתי מהחלון בעוד היא מביטה בי במבט מבין ועצוב.
"להתראות, איליין. לכי להילחם בשבילנו" שמעתי אותה לוחשת לעצמה ורצתי, פשוט רצתי. טיפסתי על גבעולי הסטונשייפר- כאדם החוזר אל זיכרונותיו, נוגע בהם שוב. הגעתי לגובה האדמה, ושם פגשתי את לויד, הוא חיכה לי למעלה מסיבה לא ברורה.
"אני מטפס יותר מהר ממך. מזל האמת, כי כעת אני יכול להכניס קצת הגיון למוחך!" הוא אחז בזרועי. "אני לא אתן לך לרוץ לסכנה ולתת להם לתפוס אותך- את חייבת לחזור".
"אני לא חייבת לחזור, אני חייבת קצת שקט נפשי ואני לא אקבל אותו עד שלא נפתור את כל המצב המעוות הזה- אני הולכת" הצהרתי בכל גרוני.
"אני לא אתן לך להיתפס, אני בא איתך" הוא הגן עליי.
"תודה," הודיתי לו בנימוס, "אך את המשימה הזו אני צריכה להשלים לבד- רק אני, כמו הנבואה".
"הנבואה…" הוא מלמל בזלזול, "את אפילו לא קראת או ראית אותה בעצמך!".
משפט זה הצית במוחי רעיון נלהב, הרי המגילה בהיכלי ארמון-גנטאר, משכנם של מלך ומלכת גנטאר, ואני אשמח באמת להציץ בכתבי הנבואה המדוברת- אחרי הכל אני "הגנטארית הראשית" לא?.
"צודק, אני אלך לראות אותה גם" אמרתי כדברי יום-יום.
מסעות ארוכים עברו עליי, ריצות והפסקות, כברת דרך מייגעת עד שמצאתי את הבית המרופט הקטן בעל הגג האפור והשביל הצרוף, הבית שבו ארין גרה- לפחות במציאות הזו.
"איליין! איליין!" ארין רצה אליי בבגדיה המרופטים ומטפחת מגוחכת על ראשה, "דאגתי כל-כך!".
"ארין," הזלתי דמעה ממראה אחותי הענייה, מראה שהיה קשה לי לראות. היא הייתה כה מטופחת במציאות הראשונה, במציאות המקורית, "ארין, אני צריכה לשאול אותך כמה שאלות".
"בואי ניכנס פנימה, הכנתי תה" היא חייכה וקיבלתי את הזמנתה.
"ארין, אני… " מלמלתי והיא הגישה לי כיסא מלוכלך שעומד להתפרק כל רגע לפי מראהו, "מי הוא המגן שלך? הרי גם את גנטארית".
"אוי לי" היא לחששה כמדברת אל האוויר. "למה לך לשאול כזאת שאלה?".
"האם זה הלס?".
"זה סיפור מסובך, הוא אדם טוב אך אדם חלש לעומת יורקן".
"יורקן מאלום?" שאלתי.
"אל תגידי את שמו" היא שמה את ידה על שפתיי. מוזר, היה לה ריח לבנדר.
"אז… הלס נשלט ע"י יורקן? הלס הוא לא אדם רע? איך זה קרה?".
"מאז שנפגשנו בפעם הראשונה הוא נלחם עם השד הזה, הוא לא עוזב אותו, לכל מקום שהלס הולך הוא מנסה להוציא את השד מגופו- הוא תמיד התייחס אליו כאל טפיל" ארין בהתה ברצפת-הבית. "הוא אפילו ניסה ללכת לאישה בשם ויקטוריה".
"ויקטוריה" חזרתי על שמה, בגלל זה היא אמרה לי לא להגיד את שמו של יורקן, היא ניסתה לעזור להלס.
תגובות (2)
מותח, כתוב מעולה ומלא בתיאורים יפים… תמשיכי! ;)
חח ממשיכה בקרוב מבטיחה :))