איליין בלו 3 פרק ל': יורקן משתלט
עמדתי מחוץ לאחוזת הלסארו- מחוץ לדלת-הכניסה הגדולה. הפניתי את מבטי על הפרחים הנבולים בגינה, חצר שהייתה כנראה פעם מטופחת. היום נבולה וחסרת-חיים. על פי מה שארין מספרת הלס היה אדם המטפח את גינתו. לפתע היכה בי רעיון.
"בבקשה תענה, בבקשה עדיין תהיה אתה" אחזתי בראשי וניסיתי לשדר להלס לבוא אליי- אולי האדם הטוב שהוא היה פעם עדיין נמצא בפנים. ניסיתי שוב ושוב, שידור אותן מילים, "הלס, אם אתה עדיין שם…".
לפתע הדלת נפתחת, אסטריס נשכבה על הרצפה ותנוחת-זעקה, תפסה בבגדיי והחלה להיחנק.
"אסטריס! אסטריס!" התחתי לזעוק, אחזתי בידיה הרועדות, עיניה הגדולות הסתכלו עליי בבעתה. כאילו פחדה ממני. ממני?
"איליין… בלו…" קול עבה ונמוך יצא מגרונה, לא קולה של אסטריס אלא קולו של יורקן, יורקן מאלום.
"יורקן" לחשתי לעצמי והתחלתי לצעוק:" תעזוב אותה! אין לה עניין בקרב!".
"מעניין… איך זה ירגיש…" הוא התנשם, כנראה נחלש. "…בתוך גופה של המיועדת". נפערו עיניי ועזבתי את ידה של אסטריס, שנאבקה על גופה- וכנראה בהצלחה. אפר שחור שריחף באוויר מילא את הסביבה ויצא מתוך פיה של אסטריס. כאבק ולכלוך, התהליך נראה כמעט כמו טיהור.
"מעניין… מה אוכל… לעשות" הקול העבה התנשף. הלכלוך המרחף נדבק לפניי ונלחץ מעצמו אל תוך שפתיי, עיניי, לא יכולתי לראות או לדבר.
"לא! ת..צ..א!" התנגדתי אך ללא תוצאה. יורקן כעת היה בתוך גופי, שכן במוחי ובראשי.
לרגע אחד עלה בחלק ממוחי,שעדיין עליו שלטתי ,רעיון מבריק- אם יורקן משתלט על מחשבותיי אני יכולה לראות לתוך מחשבותיו, אני יכולה להציץ ברעיונותיו ומזימותיו, אולי גם את חולשותיו ופחדיו.
בכל כוחי ניסיתי, אבל הוא היה חזק ממני.
"עכשיו בואי נלך לראות את אהובייך" הוא הזיז את רגליי. הלכתי בלי שליטה על גופי, מוחי, כוחותיי.
"שלא תעז… לפגוע ב…" חשבתי, הוא יכל היה לשמוע. ראיתי לחלקיק שנייה את אסטריס מעולפת, אך שלווה. לפחות היא לא סובלת.
יורקן הוציא מכיס המעיל של אסטריס סטונשייפר כתום, הצבע שלוקח למקומות עם סכנה כמו שסקאי אמרה. מלמל משהו לעצמו בשפה מוזרה, אולי לטינית, זרק את הסטונשייפר והרקע השתנה. כעת היינו ביער, מוקפים בכל האנשים שאני אוהבת. טובי, מירור, ארין… סקאי, אסטריס המעולפת על הרצפה, מאריה ואריק! כולם היו שם, אחוזי-דיבוק כמוני, רק שיכלו לראות ולדבר.
"את מי נהרוג קודם, איליין?" קולו הנמוך יצא מפי. "את מירור? או אולי את ארין?".
"תפסיק! לא! בבקשה לא! אל תעשה את זה" התחננתי בקול רם, הוויכוח לאחרים היה נראה ביני לבין עצמי. הם נראו חברי-הבנה ומודעות למה שמתרחש. כולם. טובי היה מבועת, נאבק באפר ושלח את ידו אליי. "איליין!".
"או שאולי נתחיל מטובי" צחוק רב התגלגל מקולו, מגרוני.
"שלא תעז יורקן!" דמעותיי פרצו. אצבעותיי הנשלטות כוונו אל טובי והוא נזרק ריחף במהירות עד שהיה קרוב מאוד. כנוצר מהאוויר הגיע סכין לידי, ויורקן גרם לי לאחוז בו. טובי החל מזיע במצחו ואני לא יכולתי לעצור את הדמעות- נשברתי. ידעתי מה יורקן מתכנן, הוא יהרוג את טובי ואת כולם- יחליש אותי נפשית ורגשית.
"לא!!!" צווחתי וגופי הואר, סימנים התפשטו לאורך כל ידיי ועיניי צרבו.
תגובות (0)