איליין בלו 3 פרק ל"א: הקרב הסופי

יורקן הוציא מכיס המעיל של אסטריס סטונשייפר כתום, הצבע שלוקח למקומות עם סכנה כמו שסקאי אמרה. מלמל משהו לעצמו בשפה מוזרה, אולי לטינית, זרק את הסטונשייפר והרקע השתנה. כעת היינו ביער, מוקפים בכל האנשים שאני אוהבת. טובי, מירור, ארין… סקאי, אסטריס המעולפת על הרצפה, מאריה ואריק! כולם היו שם, אחוזי דיבוק כמוני, רק שיכלו לראות ולדבר.
את מי נהרוג קודם, איליין?" קולו הנמוך יצא מפי. "את מירור? או אולי את ארין?".
תפסיק! לא! בבקשה לא! אל תעשה את זה" התחננתי בקול רם, הוויכוח לאחרים היה נראה ביני לבין עצמי. הם נראו חסרי־הבנה ומודעות למה שמתרחש. כולם. טובי היה מבועת, נאבק באפר ושלח את ידו אליי. "איליין!".
"או שאולי נתחיל מטובי" צחוק רב התגלגל מקולו, מגרוני.
"שלא תעז יורקן!" דמעותיי פרצו.
אצבעותיי הנשלטות כוונו אל טובי והוא נזרק ריחף במהירות עד שהיה קרוב מאוד. כנוצר מהאוויר הגיעה סכין לידי, ויורקן גרם לי לאחוז בו. טובי החל מזיע במצחו ואני לא יכולתי לעצור את הדמעות־ נשברתי. ידעתי מה יורקן מתכנן, הוא יהרוג את טובי ואת כולם־ יחליש אותי נפשית ורגשית. "לא!!!" צווחתי וגופי הואר, סימנים התפשטו לאורך כל ידיי ועיניי צרבו.

טובי נזרק שוב באוויר עד שיכולתי לחוש את נשימתו המהירה על פניי, והסכין כוונה לעברו. "בבקשה, אל תעשה את זה! לא!! טובי!!" התחננתי וידי רעדה, אך הסכין נגעה בבטנו ועיניו הביטו בי בחשש ופחד־ מחפשות רחמים.
"איליין, אני יודע שאת שם־ תילחמי בזה! את חזקה ממנו!" הוא חיבק אותי בגופו הרועד, "אני יודע שאת חזקה־ ואת תנצחי את זה" ידיו החמימות הרגיעו אותי. לפתע יורקן השתלט על ידיי והרים את הסכין באוויר.
"אני… כל־כך מצ…מצטערת" דמעות חדשות הגיחו וירדו מעיניי־ הסכין נגעה בעורו וחדרה במהירות לגופו. הרגשתי את ליבו הפועם מאט ולבסוף נעצר, את ידיו מחפשות במה לאחוז־ מחבק אותי ונאנק על קולו:" תילחמי בו" הוא אמר וגופו רפה, שריריו נהיו נינוחים והוא שכב על הריצפה. כל הסובבים החלו מתנשפים גם הם־ וסקאי צרחה בבעתה.
גופי רפה גם הוא, נחלש. "איליין, גנטאר בלי מגן לא יכול לעשות כלום" סקאי שידרה לי, "אך אני מאמינה בך־ תילחמי! את חזקה! טובי האמין בך" עיניה העגולות והגדולות של סקאי הביטו בי, נפלתי על רצפת היער־ נחנקת ומתאבקת בשד שנכנס בי.

זחלתי בשארית כוחותיי אל גופתו של טובי, מלטפת אותו בוכה, דמעה אחרונה זלגה על לחייו־ ניגבתי אותה ביד רועדת וליבי נצבט בכל תזוזה שעשיתי. מה עשיתי? מה יורקן עשה? הוא הרג אותו־ את אהבת חיי!
וגופי הואר שוב, והסימנים חזרו והתפשטו לאורך כל ידיי ועיניי צרבו. "עיניים כתומות ובתוכן זאב" ארין שידרה לי במאבק משלה עם ההשתלטות של יורקן, "קחי את הטבעת־ היא תעזור לך". לקחתי את הטבעת מאצבעו המתקררת של טובי והרגשתי את התנגדותו של יורקן בתוכי, מנע ממני לענוד אותה־ אך לבסוף הצלחתי.
"את לא תנצחי אותי" הוא דיבר מגרוני שוב, "מי יגן עלייך כעת? את כלום! גנטארית פשוטה־ נבואה שלא קיימת, סתם קשקושים של ילדים־ כלום לא יינצח אותי!". באותו רגע שידרתי לסקאי שתזרוק עליי סטונשייפר ירוק־ מהסוג שלוקח אותי למקום שאני בוחרת־ וכך היה.
היא הכניסה את ידה הרועדת לכיסה והוציאה חופן סטונשייפרים־ וזרקה לעברי אחד ירוק.
תפסתי אותו במהירות בידי וחשבתי על המקום שאני הכי רוצה להגיע אליו.
הטחתי את הסטונשייפר על האדמה בשנאה אל השד הזה: על שאיים עליי, על משפחתי, על האנשים שאהובים עליי־ ששלח את הסכין על טובי והרג אותו מגופי! הכל באשמתו!
"לך לעזאזל יורקן!" צווחתי והאפר יצא מגופי, מכל הסובבים אותי, יורקן נס על נפשו. התרכזתי וחשבתי על השנאה ליורקן, על כל מה שעברתי מאז שהתעוררתי ביער־ על האהבה שפגשתי, על הקרבות, על הכל! לא ידעתי לטינית, אך משפתיי יצאו מילים שנשמעו לי הגיוניות כשהתרכזתי, קיללתי את יורקן ושלחתי אותו לעזאזל־ למקום כה מבודד שירגיש את כל הכאב שיש בעולם־ כל הכאב שגרם לי ולכל מי שאני אוהבת. מתוך המילים שנזרקו לאוויר, יחד עם קווי־המתאר הסגולים המכושפים של הסטונשייפר שעטפו את הסביבה, יצא אור כתום־אדמדם שסנוור את יורקן־ שכעת קיבל צורה של יצור העוטה גלימה. כל האור הלך לכיוונו ובפיצוץ ענק הוא נעלם, התחושה הייתה שונה־ לפתע גם אני נעלמתי־ אל תוך האוויר. התמונה האחרונה שחוויתי הייתה טובי־ שוכב ללא תזוזה ומסביבו שלולית אדומה וסמיכה־ דם.