איליין בלו 3 פרק כ"ח: המגן של ארין
"כל-כך רומנטי!" סקאי צעקה כשסיפרתי לה בבוקר, כמעט שפכה את כוס הקפה ששתתה כשישבה מולי בשולחן האוכל. "אז נפגשתם כשעוד הייתם ילדים" היא נאנחה וחיוך סהרורי התפשט מאוזן אחת לשנייה.
"אני חושבת שאת מגזימה קצת" הנחתי את ראשי על יד אחת וישבתי לשולחן.
"רוצה קצת?" סקאי הושיטה לעברי קנקן מלא קפה.
"לא, איך את שותה את הדבר הזה?" נהמתי.
"בקלות" היא אמרה ולגמה לגימה ענקית ונאנחה, "אז מה בשבילך?".
"מתחשק לי תה" חייכתי.
"אין בעיה" טובי צץ משום מקום, "מוכן בעוד חמש דקות".
"טובי…" הופתעתי שהוא עמד רחוק מאחוריי רוב השיחה שלי עם סקאי.
"אבל בשבילך? דקה אחת" טובי חייך אליי בחיוך-צד כזה וסקאי סימנה לי עם העיניים ללכת אליו ולנשק אותו. הבטתי בה במבט מסוכן והשבתי אליו חיוך. אף-אחד לא יאמר לנו מה לעשות, או עם מי ומתי. טובי צדק, זו בחירה שלנו ורק שלנו- ואין במה להתבייש. הוא גמר לערבב את כל המים הרותחים עם עלי-הנענע הרעננים שמאריה דאגה לקטוף מגינתם- והגיד לי ולעצמו כוס חמימה עם ריח מעולה.
"עוד משהו?" הוא שאל כשהוא עדיין מחייך אליי.
"אתה המגן שלי, לא המשרת שלי" הבהרתי בקול רציני אך מחויך.
"את יודעת שאני אעשה הכל בשבילך" הוא התיישב לידי ונישק את לחיי, ואז לגם מהתה שלו.
"אז מה אתם חשבים שזה אומר?" סקאי מזגה עוד קפה לכוס ושיחקה בידיה עם הידית, "למה רק עכשיו אתם יודעים שנפגשתם ממזמן, לפני שהכל התחיל".
"האמת, אני לא יודע" טובי נאנח בעצבות, "אבל יכול להיות שזה מחזק את הכוח שלנו כמגן ומוגנת".
"זה בהחלט חיזק את מה שיש לנו" הקדרתי את פניי, "אך זה רק עורר אותי לעובדה שאני לא יודעת כלום על הגנטארית מהנבואה, חוץ מהעובדה שהיא מצילה את העולם מרוע ומאופל ו… נשארת לבד כל חייה" מבטו של טובי אמר הכל, הוא נבהל מהמילים שיצאו מפי אך ניסה לחשוב על פתרון במקום להיעלב. "אני לא רוצה להיות לבד כל החיים, אני רוצה לבלות אותם איתך" חיבקתי את זרועו והוא שיחק בשיערי במבט בוהה.
"את הרי יודעת שגם אני רוצה. צריך לשנות את הנבואה איכשהו" אמר קימט את מצחו." במיוחד את העובדה שאת לבד, כי את לעולם לא תהיי לבד".
"כן, יש לך אותנו בכל מצב" סקאי קיפצצה מעט וערימת התלתלים הג'ינג'ים שהייתה מונחת על כתפיה ריחפה לרגע וזרה למקומה.
"איליין, אני יכולה לדבר איתך?" מירור נכנסה בפנים רציניות יותר משלי, פנים שמבשרות חדשות רעות במיוחד.
"בטח" הנהנתי והנחתי את הכוס, הצבעתי על הכיסא שליד סקאי.
"בחוץ" היא אמרה.
"כל מה שאת רוצה להגיד את יכולה להגיד לי מול טובי וסקאי, בכל מקרה הם הכי קרובים אליי" אמרתי, הרמז היה ברור. מירור התיישבה ליד סקאי ושתי אצבעותיה נחו על שפתיה.
"אני יודעת מה קרה לך, הבנתי את זה ברגע ש…" מירור נעצרה, "אף פעם לא שאלת את עצמך על אחותך? הרי גם היא גנטארית ו המגן שלה…". באותו הרגע היכתה בי מחשבה מצמררת, בחיים לא שאלתי את עצמי מי המגן שלה- ואיך היא פגשה אותו, איך יצא שאף-פעם לא פגשתי אותו או אותה, אוי אני כזו טיפשה.
"מי המגן שלה?" טובי שאל, "אנחנו ומכירים אותו?".
"או אותה?" סקאי אמרה.
"איש בשם הלס" מירור הקדירה את פניה ועיניה מנסות להתחמק ממבטינו.
טובי אחז בי ושאל:" זה נכון?".
"מה? אבל איך?" מחשבותיי תורגמו למילים מיד, "הוא חטף אותה לפני שנתיים, הוא חטף לי אותה וקשר אותה לקיר- איך הוא המגן שלה?".
"כך מסתבר, ביררתי עם האח שלי- חצי-האח שלי…" היא הסתכלה עליי כציפייה מיוחדת לתגובה, משפילה את פניה לרגע.
"ביררת מה?" לויד הגיע משום-מקום, מגיש את כוסו תחת קנקן הקפה שאחזה סקאי, כמחכה שתמזוג לו קפה.
"תהיה עצמאי פעם אחת" סקאי נאנחה וטמנה בידו את הקנקן.
"אמרת שאני טרף, שאני מפוחד וקטן" התגרה בה, מוזג לעצמו לאחר צחקוק מזלזל אך מחויך.
"איפה ארין עכשיו?" שאלתי בנחישות. אני חייבת לדבר איתה, אני חייבת להבין מה קורה פה- בעולם המוזר הזה ואיך אני חוזרת למה שהיה, למה שאהבתי.
תגובות (0)