איליין בלו 3 פרק י': הבריחה לשום-מקום

"בוקר טוב" שמעתי קול לוחש לי, קול עמוק ומחויך. טובי רכן מעל מיטתי, מחייך ואומר לי שארוחת-הבוקר מכונה, שכדאי שאני אתארגן מיד.
"אוקיי" חייכתי אליו, משפשפת את עיניי ומביטה סביבי.
"הנה בגדים, מירור הביאה אותם" הוא הניח ערימה קטנה של בגדים על השולחן בעדינות ויצא מהחדר.
"תודה" לחשתי.
"אין על מה" הוא סגר את דלתי. בטח שיש על מה, על הנחמדות ועל האמונה שיש להם בי, אף-על-פי שהם אפילו לא מכירים אותי עכשיו.
ירדתי במדרגות המעוגלות למטה, לאכול איתם ולשמור על איזושהי תחושה של בית, של המשפחה השנייה שפעם הייתה לי.
"בוקר טוב, חמודה" מירור בירכה אותי בחיוך קטן כשירדתי, "רוצה פנקייקים? אולי יוגורט?"".
"בוקר טוב מירור, טובי" חייכתי אליו, "אני מקווה שאני לא מתנהגת בחוסר נימוס אך אני עוזבת לקראת-הצהריים, לבקר את אחותי".

"זה לא חוסר-נימוס" מירור נאנחה, "זכותך לבקר את אחותך".
"בדיוק בזמן" טובי חייך כשהדלת נפתחה, נערה שחורת-שיער בעלת עיניים חומות-ירוקות נעמדה בדלת. היא חייכה לכל עבר ובעיקר לטובי. "היי, מתוקה שלי" טובי חיבק אותה.
"היי מותק" היא אמרה, "ומי זו?".
"איליין, תכירי את סיסיליה" הוא אמר, ואני נדהמתי. צמרמורת עבר בגופי ורעד של אכזבה.
"היי, איליין" היא הושיטה את ידה ללחיצה, רציתי ללחוץ את ידה מתוך כבוד אך ידי נסוגה לאחור.
"אני יוצאת, תודה על האירוח" אמרתי.
"מתי תחזרי?" טובי שאל, מחזיק את ידו בידה של סיסיליה. הבטתי בידיהם השלובות, דמעה יצאה מעיניי.
"אף פעם" אמרתי בקול נוקשה ואדיש, פשוט הלכתי משם. עליתי למעלה במדרגות, לקחתי את התיק שלי ויצאתי מהדלת הראשית- משאירה את כולם חושדים ומבוהלים. רצתי משם בבכי, לא רציתי להביט לאחור. התכוונתי לצאת מהעיירה, לטפל בבעיות של איליין האחרת, שלי יותר מידי גדולות. יותר מידי מכאיבות, עדיף לי לשמח את איליין האחרת לפחות מאשר ששתינו נהיה אומללות.
יצאתי משער העיירה הקטנה בה אני חיה, ראיתי רק אפר ואדמה בחוץ, כלום חוץ מכביש הרוס המוביל לעולם החיצון. לאן מפה? מה אני עושה עכשיו?.
"מה עכשיו? איך להגיע ל'ווידראס'?" הסתכלתי לתוך המראה הקטנה שהייתה לי. כל מה שראיתי הייתה השתקפותי הרגילה- לא משהו מיוחד. לא חשתי יותר בודדה; אין לי משפחה, אין לי את מירור לייעץ לי, אין לי את טובי, טובי שלי, הוא כבר לא שלי. התיישבתי על האדמה החולית, על השממה ששררה בסביבתי. ישבתי ובכיתי, לא נשאר לי כלום- בלי טובי אני כלום.