איליין בלו 3 פרק ט': בעולם מקביל
התיישבתי ליד השולחן, מביטה על מגוון המגשים שהוגשו. כמו בפעם שהם הצילו אותי מהיער והגנו עליי, השולחן הדיף ריח אלוהי וטעם האוכל היה גן-עדן. התיישבתי מול טובי ובראש השולחן ישבה מירור- מציעה לי עוד ועוד מטעמים. "ומה עם סלט-הכרוב?" היא שאלה.
"לא תודה" חייכתי.
"והלחמניות שאפיתי?" היא אמרה.
"זה בסדר" לקחתי אחת, כדי לא להעליב אותה יותר מידי.
"מירור- תפסיקי להציע לה, זה פה על שולחן. אם היא רוצה היא תיקח" טובי נאנח, מוסיף לצלחתו עוד רוטב לשעועית. הבטתי בו, הסתכלתי על שריריו ועל עיניו הנוטות להציץ לכיווני לפעמים. הוא לא יודע כלום, אך לפחות הוא בחיים, למען חייו ובריאותו עשיתי את זה.
"אז מאיפה את, מירור? את מהאזור?" ניצלתי את השתיקה לשאול שאלות שבחיים לא שאלתי, לא חשבתי שזה משנה בזמנו. אך הייתי חייבת להפיג את השקט.
"אני מניו-גנטאר-סיטי במקור" היא אמרה, "אך אני עברתי דירה לאחר שאחי הקטן והנוראי ביותר קיבל את ה… לא חשוב".
"המלוכה?" שאלתי.
"איך זה שאת יודעת הכל עלינו?" טובי חשד.
"אני עוד לא יודעת מה הכוח שלי האמת, אך אני גנטארית ואין שום ספק בזה. ואני פשוט יודעת ש… זה מסובך מידי" אמרתי. רציתי כבר להגיע לעיקר, לנושא המרכזי, להציג את עצמי כמי שהם הכירו בעבר- זאת אומרת עכשיו בעבר…
נדמה היה שאת כל הארוחה העברנו בשתיקה מביכה, חוץ מכמה שאלות שהתנוססו מפינו.
"מה שמות הורייך?" מירור שאלה.
"שם אבי הוא 'טמפוס בלו' ושם אימי הוא…" מלמלתי, לא זכרתי לרגע- למה לא זכרתי?.
"שם אמך הוא מה?" טובי ניסה להבין.
"אמילי לויד" נזכרתי, מה קורה לי?.
"יש לך אחים או אחיות? איפה הם?" מירור התעניינה.
"שמה ארין, היא…" מלמלתי, "אני הולכת לישון- לילה טוב" דחקתי בנושא, לא רציתי לדבר על המצב הנוכחי כמו שהוא. אני צריכה להגיד להם, ואני אומר להם מחר- אחרי שינה מתוקה במיטה חמימה שבה כבר הייתי- אך כמובן שאף אחד אחר חוץ ממני לא יזכור.
נשכבתי במיטה בחדר האורחים, מביטה על התקרה וחושבת על מה אני הולכת להגיד להם.
"היא המוגנת שלך? מה זאת אומרת, אתה מכיר אותה בכלל?" שמעתי את מירור צווחת בחדר מול חדר-האורחים, החדר של טובי.
"ששש, היא ישנה" הוא השתיק אותה.
"מה זאת אומרת, היא המוגנת שלך?" קולה של מירור השתתק אך החשד עלה בו.
"הרגשתי משהו, לא יודע מה. הרגשתי משיכה אליה- כמו שאמרת לי שאני ארגיש, כשאני אמצא את המוגן או המוגנת שלי" טובי הרצה.
"יש לי תחושה לא טובה לגבי זה, אנחנו אפילו לא מכירים אותה" מירור נאנחה.
"אנחנו לא חייבים להכיר אותה, אנחנו חייבים להגן עליה" ראיתי מבעד לדלתי הפתוחה את האור רכבה בחדרו, "לילה טוב מירור".
"לילה טוב, יקירי" היא יצאה מחדרו באנחה. נשמתי עמוק. אני חייבת לגרום לטובי להתאהב בי מחדש, אבל איך? איך גורמים למישהו לחוש אהבה למישהו?.
"עצרי, לפני שתחרבי את כל ההיסטוריה" שמעתי קול בתוך מוחי.
"מה?" מלמלתי בראשי.
"תסתכלי במראה" הקול אמר. קול מתוק וצרוד, קול נשי וטוב. מיד קמתי ממיטתי, נפרדתי מהשמיכה החמה והנעימה ועמדתי מול המראה הגדולה שעל הקיר. מראה גדולה ועגולה, מסגרת מעוטרת בשחור. מראה גדולה המשתרעת לכל אורך הקיר ולרבע מרוחבו. נעמדתי מול השתקפותי, ראיתי אותי, אך מישהי אחרת. מישהי כמוני, נראית כמוני אפילו, רק ששיערה צבוע בגוונים של כחול כהה והיו לה כפפות על ידיה מעור. למרות שהיא נראתה כמו איליין הקשוחה, היא נראתה לחוצה וממהרת, מביטה שוב ושוב לאחור ומחפשת מישהו.
"מהר, אין לי הרבה זמן!" היא מלמלה, נראית כאילו מישהו רודף אחריה.
"זמן למה? מי את?" נדהמתי, בוחנת אותה מכל הכיוונים. הוזזתי את ידי ונגעתי במראה, ידה של איליין האחרת מיד נמשכה לשלי, כנראה נגד רצונה.
"את מוכנה להפסיק להשתטות? יש לנו פה בעיה מוחלטת" היא צווחה, מביטה מסביבה ואז בעיניי.
"מי את?" שאלתי ברצינות.
"את" היא הסבירה, "מעולם מקביל, ממציאות שונה" היא הביטה בי בחרדה.
"ומה ה'בעיה המוחלטת' שלנו?" השתטיתי, אך כשראיתי את מבטה הרציני הפסקתי.
"הטובי של העולם שלנו נעלם, וכמה שלא חיפשתי אותו הוא לא נמצא באף-מקום! אני לא יודעת מה לעשות, את לא מבינה כמה הוא חשוב לי" היא התמרמרה. טובי של העולם האחר? טובי האחר? טובי שלצד הלס פתאום, זה הוא! זה מה שהוא!.
"אני מבינה" דמעה יצאה מעיניי. חשבתי על טובי, הוא מעבר למסדרון. כל-כך קרוב, אך כל-כך רחוק ממני, ממה שהיה פעם.
"את חייבת לעזור לי- כדי שאוכל להשמיד את הלס" איליין שילבה את ידיה זו בזו.
"בטח, רק תגידי לי איך" אמרתי, "רגע- להשמיד את הלס? מצאת איך להשמיד אותו?".
"כן, אך זה לא תקף בעולם שלך- העולמות שלנו שונים" היא הסבירה, "בכל מקרה- כדי להחזיר אותו את חייבת ללכת אל ה'ווידראות", השוכנים מחוץ לעיירה שבה אני, זאת אומרת אנחנו גרות בה" היא הכריזה.
"ה'ווידראס'? איך הם נראים? מי אלו?" שאלתי, לא הפסקתי לתחקר אותה.
"אין לי זמן, אני חייבת ללכת" היא אמרה, רצה לאחור, למרחק עד שנוכחותה התערפלה.
"טוב אז… ביי!" ניסיתי להשחיל לפני שהיא נעלמת לגמרי.
"להתראות אני" היא חייכה אליי והעלמה בן-רגע. 'ווידראות', חייבת לגלות מי הם ולהשיב את הטובי של העולם המקביל. משימה קצת גדולה על ילדה אחת, לא?.
תגובות (2)
מדהים כרגיל, הייתי מרותקת למסך!
אבל רגע, מי זה בעצם טובי השני? ואיזו מחלה היא יצרה?
יש מצב שתוכלי להסביר לי, כי לא ממש הבנתי…
בינתיים אני אלך לקרוא את הפרק הבא :)
הפרקים הבאים יסבירו- אני מבטיחה :))
בכל מקרה תודה מאוד מעריכה את זה ומקווה שתמשיכי לקרוא חח