איליין בלו 3 פרק א': הטובי האחר

'מי זה הטובי האחר?' שאלתי את עצמי בקול, 'מי אתה?' ניסיתי לחפש במחשב משהו שיכול לעזור לי לפתור את התעלומה.
"את מתכוונת אליי?" קולו של טובי נשמע בראשי. ראיתי אותו לפתע במוחי, זה היה פרצופו של טובי, קולו של טובי, אך זה לא היה טובי- יכולתי להבדיל בין טובי שלי לטובי האחר, הרצח בעיניים בישר שזהו טובי אחר. איך הוא נוצר? האם זה היה הלס? מישהו אחר?. אני פשוט מבולבלת, מפחדת שבכל רגע שאני רואה את טובי שלי כל מה שאראה זה את הטובי האחר, המרושע.
השמיים השחירו, השמש שקעה אט-אט, שום קול לא נשמע בחוץ. ישבתי על עדן החלון, שותה שוקו-חם כדי לחמם את גופי, צופה בשעות הדמדומים ההולכות ונעלמות. קיבלתי הודעת טקסט מארין, בישרה לי שאני וטובי צריכים להגיע לארוחת-בוקר מחר בבית-הוריי. חשבתי על טובי קצת והבטתי שוב בשמש,
היא נעלמה ולפתע הבחנתי בירח העולה- ירח מלא. הנחתי את כוס השוקו בתוך הכיור במטבח ונרדמתי על הספה בסלון- שוקעת לאט בשינה עמוקה.
"שלום לך, יפהפייה נרדמת" פרצופו של הלס פרץ אל תוך ראשי.
"מה אתה רוצה ממני? תעזוב אותי כבר!" התגלגלתי מצד לצד, מנסה להוציא אותו מראשי בכוח.
"כל מה שאני רוצה? הכל? אולי נתקדם לאט במקום?" הוא התלוצץ, צחוקו מרושע מתמיד.
"תעזוב אותי ואת משפחתי בשקט! תעזוב את כולנו" צווחתי וצרחתי.
"איליין, איליין, צאי ממקום מחבואך! טיק-טוק, טיק-טוק" ראיתי את הטובי האחר, חייך עם שיניו מלאות בדם, שיניי זאב.
"היפהפייה שלי נרדמה?" מיד שמעתי את טובי.
"ט-טובי" מלמלתי.
"איליין, קומי איליין" הרגשתי יד נוגעת בי ונבהלתי, קפצתי משנתי. זה היה טובי, הטובי שלי, רוכן מעליי ומחייך אליי.
"התכוונתי להרים אותך על זרועותיי עד למיטה" הוא הביט בי במבט מבטיח.
"אני מאוד אעריך את זה" חייכתי חיוך אדיש.
"לילה טוב" הוא לחש לי כשהניח אותי על המיטה, נישק אותי על מצחי וכיסה אותי בשמיכה. כל מה שיכולתי לעשות זה לחייך, אני הילדה ברת-המזל שקיבלה אותו- שיש לה מישהו כמו טובי.

הגיע היום שאחרי. התעוררתי לעוד יום של חופש, הסתובבתי וצפיתי בטובי ישן.
"בוקר טוב, שותף" קמתי והתארגנתי.
"בוקר איליין" הוא חייך אליי בחיוך הזה שלו. קמתי והתלבשתי, הסתכלתי על השעון ומיהרתי.
"מהר, אנחנו צריכים להגיע לבית-ההורים שלי".
"למה?" הוא שפשף את עיניו, נראה כמו ילד קטן שהעירו אותו ביום לימודים.
"הבטחתי להם שנבוא לארוחת-בוקר. מהר, תתארגן!".
"אוקיי, אני קם- אני קם!" הוא נעמד והלך למקלחת, מצחצח את שיניו. ניגשתי לארון, לקחתי ג'ינס קצרצר ובהיר וגופייה לבנה, סריג שנראה טוב והתלבשתי.
"תלבש" הגשתי לו בגדים יפים ומיהרתי לסדר את שיערי.
"מכנסיים משובצים? ממתי יש לי מכנסיים משובצים?" הוא שאל.
"קניתי לך אותם לפני יומיים, אתה לא זוכר? היינו בקניות" חייכתי אליו ונישקתי אותו.
"אני לא ראיתי מה יש בשקיות, כל מה שעשיתי זה להחזיק לך אותן ולא לראות את הדרך" הוא נאנח, פשט את חולצתו ולבש את חולצה אחרת- כל מה שעניין אותי היו שריריו.
"אממ… כן, היה לי הרבה לקנות!" אמרתי.
"הרבה מאוד" הוא נעל את נעליו, "את באה?".
"כן, רגע" סידרתי את שיערי סידורים אחרונים ובישמתי את עצמי, מבט אחרון במראה ונעלתי נעליים. הכל חייב להישאר מושלם, הדירה המשותפת, המשפחה שלי שחזרה לא מזמן לקדמותה והחיים באופן כולל.

"שלום" בישרנו את הגעתנו.
"ברוכים הבאים" אבי אמר, מקבל אותנו בחום ואהבה.
"אז מה יש לאכול?" שאלתי בסקרנות.
"הרבה דברים, מתחיל ב'טו' ומסתיים ב'סט'" ארין צחקקה.
"לא רק טוסטים, גם בייקון וכל מיני מאכלים מעודנים" אמי חייכה.
"יופי" אמר טובי.
"טובי, תהיה מנומס" לחשתי לו.
"אני מתכוון, מריח טוב. אפשר לעזור במשהו?" הוא אמר, מחכה לאישור שלי כדי להגיד משהו.
"סקאי נכנסה, המסיבה התחילה" סקאי חייכה לכל עבר והמשיכה:" באתי להפתיע את החברה הכי טובה שלי".
"והצלחת- היי סקאי" חייכתי אליה וחיבקתי אותה.
"שלום, ושלום לטובי" היא חיבקה אותו, הוא היה נבוך. "היי מר בלו, גברת בלו".
"שלום סקאי" הם אמרו, ארין וסקאי חייכו אחת ושנייה.
"אז מה מביא אותך הנה?" שאלתי.
"הריח הנפלא של האוכל" היא חייכה, קלטה את מבטי הנעלב. "ואתם כמובן".
"אחלה של הצלה" הרמתי גבה.
"תודה" היא התביישה.
התיישבנו לאכול, כל סובבי השולחן מדברים ביניהם וצוחקים. נחמד לדעת שכל האנשים החשובים לי והאהובים עליי מסתדרים ואין שום בעיות בנושא.
"שלום לכולם" מירור ואסטריס הגיעו, "מצטערת שאיחרנו".
"מירור, אסטריס" חייכתי וחיבקתי אותן במהירות, אני קשורה אליהן מאוד- הן עזרו לי בזמנים מאוד קשים, אני לעולם לא אשכח להן את זה.
"היי חמודה, מה שלומך?" מירור שאלה.
"בסדר".
"יש לי משהו להגיד" טובי נקש על כוס הזכוכית, מנסה להיות מנומס יותר ממה שציפיתי.
"אנחנו מקשיבים" ארין אמרה.
"האמת היא איליין, שאני ביקשתי מכולם לבוא הנה כדי… אני פשוט…" הוא אמר, מחפש בכיסיו.
"כן?" חשדתי, לא הבנתי לשם מה לכנס את כולם.
"רק תהיתי, אני לא מנסה ללחוץ עלייך או משהו כזה אך…".
"פשוט תגיד" התעצבנתי.
"התינשאי לי?" הוא שאל בתמימות, הבטתי בו חסרת-מילים. לפתע כל יושבי-החדר התמוטטו על הרצפה, טובי התעלף ונפל, והתמונה התעמעמה- מסך שחור! איפה אני? מה קרה לי? מה קורה פה?.