איליין בלו 2- פרק ח': החלום
נשכבתי במיטתי וחשבתי על הכל. משהו מוזר מתרחש פה- אוריאן חולמת על הבית הזה, עליי, ופתאום היא ואליאן מגיעות לפה, טובי נרצח… זה חייב להיות קשור להלס, זה חייב להיות קשור אחד לשני.
ואז שאלתי את עצמי- לשאול על מה היה החלום, או שאני לא רוצה לדעת בכלל?.
"אוריאן, אפשר להפריע לרגע?" עמדתי בפתח הדלת, קולטת אותה בעיניי קוראת ספר.
"בטח, אני אספר לך על החלום" היא הניחה את הספר בצד.
"איך ידעת?".
"זה לא קשה לנחש. וחוץ מזה, זה הכוח שלי" היא חייכה.
"מגניב" פלטתי.
"אני יודעת, אני תמיד צעד אחד לפני כולם".
"אז את מן מגדת-עתידות?" שאלתי, היא צחקקה. "למה את צוחקת?".
"מגדת- עתידות? אלו אנשים שמנסים אותנו, אך יש בינינו אנשים שאלו עבודתם".
"אנשים בינינו? חשבתי שלכל גנטאר יש כח מסוים".
"אבל אני לא גנטאר, אנחנו "אנטאריות". אף-פעם לא שמעת עלינו?".
"לא, אבל תוכלי לספר לי מחר. אני כעת צריכה שתספרי לי…".
"על החלום, כן. אז…" היא התחילה, מתיישבת מולי ונאבקת בכאב הפצעים החבושים. "הוא התחיל בזה שאני נמצאת פה, פצועה, מתהלכת ומדממת בתוך הבית. התרגשתי בבית,הרגשתי כאילו זהו ביתי, הרגשתי בטוחה. להפתעתי ראיתי אותך עם סכין, עומדת ולא רואה אותי בכלל, רצח נראה בעינייך- היית בשליטת מישהו. לפתע תקעת את הסכין בלבך, 'בשבילנו' אמרת. רכנתי מעלייך, פצועה ומדממת, צופה בך רוצחת את עצמך".
פעימות לבי התחזקו, לרצוח את עצמי? איך היא ידעה שאני רוצה להרוג את עצמי?. חשבתי על זה כמה וכמה פעמים, מה החיים האלו שווים בלי טובי? טובי הוא הכל, הכל בשבילי.
"וככה החלום נגמר?" הסקרנות גברה בעיניי.
"כן, ואז התעוררתי".
"וממי ברחתן? מי פגע בך?" השאלות לא הפסיקו לצוץ במוחי.
"עיניו כחולות יותר מכל אוקיינוס, נער יפה-תואר שאת שמו לא ידעתי". נער? הלס לא נער, ואולי…
"עיניו אדומות את מתכוונת, פרצופו מגעיל ונוראי, נראה כמו השטן".
"לא, הוא היה יפה תואר" היא חייכה, "די חיבבתי אותו, אך במקום לבוא ולדבר איתי, כמו שחשבתי שהוא יעשה, הוא בא וירה בי, דקר אותי. ברחתי ומצאתי את אליאן, ברחנו שתינו והתחבאנו עד שהגענו לפה".
"את יכולה לצייר את הפרצוף?" שאלתי.
"כן" היא לקחה עיפרון ודף, התחילה לשרטט את פניו של הנער.
"הוא אמר לך משהו כשהוא פגע בך? הוא דיבר איתך?".
"אני זוכרת" אמרה בקול חנוק, "שהוא אמר שהוא יבוא בשבילך, 'אני אבוא בשביל איליין, זמנה הגיע' הוא אמר, אני לא בטוחה אם עיניו היו מלאות באהבה או בשנאה". היא הניחה את הדף, הציור גמור.
"לא ייאמן" ההפתעה של פניו, של הנער, מוטטה אותי לגמרי. פניו של טובי התגלו שם, פניו של טובי, פניו היפות.
"את מכירה אותו?".
"אני מאוהבת בו" אמרתי, פחד ובלבול עלה על פניה אוריאן.
תגובות (2)
וואווווו!! את לא מפסיקה להפתיע!!
זה מסתורי, מרתק, מעניין, מותח, כל מה שנדרש כדי לרתק אותי למסך כל פרק מחדש!!
אני מתה כבר לדעת מה הקשר של טובי לכל הסיפור ההזוי הזה!!
והיי – חושבת שתוכלי לכתוב לי מה ההבדל בין "אטארית" לבין "גנטארית" ?
קצת הלכתי לאיבוד בעניין הזה..חחחח
כן הן יסבירו לה בהמשך, אבל לא עכשיו… אל תדאגו אתם תגלו