איליין בלו- פרק ח': הכוח המיוחד

התעוררתי ביער, העלים הרטובים נוגעים בידיי ורגליי במעין ליטוף קר. הכל נראה אותו הדבר כמו היום שבו התעוררתי שם בפעם הראשונה, לא היה לי מושג מה קורה סביבי. לפתע ראיתי צללית כתומה, מטושטשת, באה לעברי בריצה.
"יש לך מושג מה היה יכול לקרות אם הלס היה רואה אותך?" הצללית דיברה. פקחתי את עיניי לחלוטין, כדי לראות, ולפתע ראיתי אותה.
אישה עם עיניי-דבש ושיער מתולתל ג'ינג'י, מביטה בי. את המבט הזה הכרתי, אך באותו זמן הייתי מטושטשת מכדי לחשוב.
"מי את?" שאלתי, מחזיקה את ראשי.
"אסטריס אונלי" אמרה האישה, הגישה לי מגש עם ענבים.
"אונלי? כמו שם המשפחה של סקאי?".
"את מכירה את סקאי? היא בחיים? היא בסדר?" האישה התפרצה. ראיתי את הדאגה בעיניה, ידעתי מי היא.
"לפני בערך שבוע פגשנו אותה, אני ו… היא בסדר, היא בחיים". השיחה הזכירה לי את המשימה שלי, את טובי. לא יכולתי אפילו להגיד את שמו מגעגוע, כשהוא במקום חשוך ואפל, צועק את שמי.
קמתי, התחלתי ללכת. "מי את? ולאן את הולכת, ילדה?"
"שמי איליין בלו, ואני הולכת לגמור את כל העניין הזה עכשיו".
"את איליין? את היא? את הנבואה?" היא התפעלה, בוחנת אותי מכל הכיוונים.
"נבואה?" עצרתי, מבטיה בה.
"את לא יודעת" היא הביטה בי, "את לא יודעת כמה חיכינו לך".
"חיכתם? לי? מי חיכה?".
"אנחנו, כולם. כל מי שיש לו טיפת כישוף בדמו יודע את הנבואה".
"איזו נבואה?" שאלתי מתוך ייאוש.
"את לא יודעת" היא הביטה בי, "את לא יודעת כמה חיכינו לך. נבואת גנטאר. נבואה רבת-שנים האומרת כי גנטארית שבה יש כוחות יותר מכל גנטאר אחר, תעשה דברים אדירים. דברים שאף-אדם לא עשה מעולם" אמרה האישה, הירהרה במחשבות.
השתתקתי. גנטאר? מה זה "גנטאר"? וכוחות? הייתי מבולבלת.
שמעתי משהו, רשרוש מהעלים המכסים את הקרקע. צעדים!.
"מי שם?" צעקתי. אין קול ואין עונה.
לפתע ראיתי דמות. אישה שנעמדה והסתכלה רק עליי, עטויה בברדס סגול ושיערה השחור המתולתל השתלשל לכל הכיוונים. "יש מקום לעוד אורחת?" אמרה האישה, ואסטריס חייכה.

"מי את?" שאלתי.
"איליין, את רוצה להגיד לי שאת לא מזהה את האחות שלך?" היא הורידה את הברדס מראשה. צרחתי.
ארין נגלתה לפניי:" אמרתי לך שבהזדמנות הראשונה אני אפגוש אותך, לא? אז ביקשתי מכמה אנשים שפגשתי בדרך אלייך להביא אותך אליי".
"ואז אני פגשתי אותך" אמרה אסטריס. "אני וארין נפגשנו בצינוק של הלס, במקום הכי אפל שיכול להיות קיים, ומההתחלה תכננו לברוח".
"אני מבינה, אבל…".
"אבל מה, איליין?" ארין הביטה בי.
"את אמרת שכשניפגש, את תסבירי לי מה אני בעצם, מה קרה לי ביער" אמרתי.
"אכן," הנהנה בראשה, "שבי, בבקשה". ישבתי על גזע עץ ששכב שם, הקשבתי.
"באותו ערב, אכלנו ארוחת-ערב רגילה, הכנת לי הפתעה" ארין התחילה לספר לי, "לפתע היה טלפון, הודיעו לך על איזושהי מסיבה, כנראה שממש רצית ללכת. התארגנת מהר והתאפרת, כמה מהחברות שלך ישבו במכונית בחוץ, חיכו לך. הלכת והכל היה כרגיל, נהנית והתקשרת אליי מידי פעם כמו שביקשתי".
"הכל נשמע לי רגיל עד עכשיו" אמרתי, הצרתי את עיניי.
"הכל היה רגיל- עד שהשתלטו עליי".
"הלס".
"כן" ארין ענתה, "אחר-כך, לאחר שהשתלט עליי לגמרי, את התקשרת. אמרת לי שהכל בסדר.
אמרתי לך, כלומר- הלס אמר לך, לבוא ליער. הוא השתמש בתירוץ שאני רוצה לפגוש אותך דחוף, אך אני ידעתי בדיוק מה הוא רוצה לעשות, להשמיד אותך".
"איך ידעת בדיוק? מה, הוא סיפר לך?" התבדחתי, אך באותו זמן גם הייתי רצינית.
"הייתה לי גישה למחשבות שלו, מפני ששנינו היינו באותו גוף" ארין הביטה בי במבט העוקץ שלה, שבו בעצם ביקשה ממני להיות רצינית. היא לקחה נשימה עמוקה.
"אז מה קרה לי? ומה בקשר ל"כוחות"?" שאלתי.
"כשהגעת לשם, הלס ניסה לכשף אותך. בטיפת כוחי האחרונה נלחמתי בו וכך החלשתי את עוצמת הכישוף. הוא ניסה להשמיד אותך" ארין התחילה לבכות, "ניסיתי, ניסיתי, אך לא הצלחתי לעצור אותו לגמרי. אך לפתע כוח אחר התערב בלילה הגורלי הזה, כוח כל-כך מיוחד שאפילו למומחים הכי גדולים שאליהם פניתי לא היה הסבר". ניחמתי אותה, לא הבנתי הכל, אך זה לא שינה לי.
"מה קרה? מה ה"כוח המיוחד" הזה עשה?"
"איש לא בוודאות יודע מה הכוח הזה היה, אך הוא הפיל את השרשרת שלך על העלים ושינה אותך, שינה אותך ל"גנטארית". באותו הרגע, גופך צנח לרצפה מהלם המכה".
"ובגלל זה התעלפתי" חשבתי לעצמי, "רגע, אז מה זה "גנטאר", מה הכוחות שלי?".
"גנטאר זה סוג של יצור מאגיסטי, מכושף. אתם אנשים מובחרים, אנשים מיוחדים שקיבלו כוחות ייחודיים. את נבחרת לזה, אני חושדת שבגלל זה הלס ניסה להרוג אותך. בגלל שנבחרת".
השתתקתי, לא אמרתי מילה, לא ידעתי מה להגיד. כוחות ייחודיים? מה זה כבר יכול להיות?.
"לכל גנטאר יש כוחות המייחדים אותו, ואין שני לו. אותי שינו לגנטאר בגיל צעיר, הייתי בת 10. תמיד תהית למה הייתי כל-כך שונה מהילדות האחרות בגילי, וזה היה בגלל הכוחות שלי. לי יש כוח לשכפל את עצמי, לשכפל דברים".
"מגניב. אבל למה התנהגת מוזר כשהתעוררתי ביער והסעת אותי הביתה? התנהגת כאילו כעסת עליי" שאלתי.
"לא רציתי שתדעי שהיה לי קשר לזה, ידעתי שלא יכולתי לעצור את הלס, ידעתי שלא עצרתי אותו לגמרי. תביני איליין, המכה של הלס עם הכוח המסתורי הזה ששינה את שתינו (כל אחת בגיל אחר), אני לא יודעת מה זה יכול ליצור, אולי כוח גדול יותר משל כל הגנטארים ביחד".
עיניי נפערו, לבי פעם. יותר גדול מכל הגנטארים ביחד? וואו! בטח אני ממש מיוחדת.
"איליין! איליין! שמעתי לפתע את קולו של טובי, הפעם מותש יותר, צרוד יותר.
"תאמני אותי! תלמדי אותי הכל, ארין!" אמרתי, נזכרת במשימתי.