איליין בלו- פרק ב': מחסומים ומנעולים בדרך לארין

כבר שבועות שלמים שאני וטובי במסע אחר ארין וכלום לא קרה. הספר שלקחנו איתנו שימש לנו מקור ללחשי אוכל, שתייה, בגדים ועוד. אך אלה היו בעיות הרקע- לא גילינו כלום ואני לא חשבתי שנגלה בקרוב, אך אנחנו מנסים. התחנה הראשונה שבה ביקרנו הוא חדרה של ארין, המקום האחרון שידעתי שהיא הייתה. השק הכחול עדיין היה שם- מתחת לחלון, על שברי הזכוכית שכיסו את הרצפה.
איך יכולתי לשכוח מה יש בו?.
נעזרתי בסכין ופתחתי בחשש את הקשר הענקי שסגר את השק, מקווה לרמז כלשהו.
טובי פתח את השק ונדהמנו- שרשרת מרהיבה הייתה מונחת שם, בעלת תליון גדול וכתום מאבן, שלרגע יכולתי להישבע שראיתי אותה זזה מעצמה.
"מדהים" אמר טובי ומיד פתח את הספר, מחפש משהו.
"מה טובי? אתה מזהה את זה?" שאלתי.
"הנה זה!" הוא הצביע על עמוד מסוים. "סטונשייפר!"
"מה?".
"רשום כאן:'אבן המסוגלת לשנות את צורתה ולנוע כיצור חי'. אך זה ממש נדיר, ואיך זה הגיע לפה?"
טובי נדהם.
"תן לי לקרוא" אמרתי, לוקחת את הספר.
'אבנים אלו הן נדירות ביותר וניתן למצוא אותן באזורים מסוימים ביותר כגון: צפון אפריקה, דרום אוסטרליה ועוד. אך המקום הידוע ביותר בשפע האבנים הייחודיות האלו הוא "הלסארו"'.
"איפה זה 'הלסארו?'" שאלתי, בוחנת את המילה מכל כיווניה.
טובי נאנח לרגע ואמר:" המקום הכי מסוכן שאנחנו יכולים ללכת אליו".
"אז בוא נלך לשם" אמרתי, עונדת את השרשרת באומץ.
"הרגע אמרתי שזה מקום מסוכן, למה שתרצי פשוט להתפרץ לשם?" הוא שאל.
"זה לא הולך לעצור אותי, אלא אם כן יש לך איזה לחש שתוכל להביא אותה הנה" אמרתי, טובעת בעיניו הכחולות עד מאוד.
רציתי להגיד לו, שהוא מוצא-חן בעיניי והכל, אך לא היה לזה זמן. ארין מחכה.

בהמשך הדרך, מצאנו מערה ביער הסמוך לעיירה שלנו, איפה שמצאו אותי. חשבנו שאולי הלסארו, המקום המסוכן ביותר (לפי דבריו של טובי), נמצא שם.
"את בטוחה לגבי זה? המקום הזה גורם לי תחושה לא טובה" אמר טובי.
"גם לי" אמרתי.
"זה לא נראה ככה".
"למה זה כל-כך מפריע לך?".
"כי כמעט מתת פה!" לפתע טובי צעק. "פשוט שכחי מזה".
התקרבתי אליו, שמתי את ידי על כתפו החמה:" אז כן אכפת לך ממני" לחשתי בצחקוק קטן, עוצמת
את עיניי ומנסה לישון.
"כן, מאוד. את חשובה יותר ממה שאת יודעת" לחש טובי, מלטף את שיערי.
"גם לי אכפת ממך" לחשתי, ונרדמתי מיד.
הרגשתי הקלה, סוף-סוף אמרתי את מה שהיה לי על הלב. הוא יודע עכשיו, וגם אני.