איימי 2 פרק כ"ח: חלומות-מקדימים

#מנקודת מבטה של איימי:

לילה לפני החתונה היה לי חלום על אימא, על אבא, על איך שהשתניתי בזמן האחרון- נפשית ורגשית. בחלום לא ראיתי דבר שונה מהמציאות חוץ מהעובדה שהם חיים, שהם רואים מה עשיתי עם חיי וגאים בי. הייתי אי-שם במציאות שאף פעם כבר לא תקרה, לבושה בשמלת החתונה שלי, ומוקפת באנשים שאני אוהבת. סת' והיילי שוטטו מסביבי וזרקו פרחים בכל מקום, נייל עומד שם ואומר שהוא לנצח יהיה שלי.
"את מוכנה" אימא אמרה לי, ליטפה את לחיי, "תמיד רציתי שתהיי מאושרת".
"אנחנו גאים בך כל-כך" אבי חיבק אותי חיבוק אוהב, "רק אל תשכחי אותנו".
"לעולם לא" חייכתי ועיניי דמעו במקצת, אך לא הרסו את האיפור. הדלתות נפתחו ונעמדתי שם, אוחזת בידי אבי, צועדת אל עבר עתידי המובטח עם האחד שלי- נייל. חייכתי ללא הפסקה וחברותיי נופפו לי ושלחו נשיקות באוויר, ג'סי וליז החזיקו ידיים וחייכו אליי בהבטחה שהכול יהיה בסדר.
וכמובן שהבטתי ישר אל המדרגות, שמובילות אותי אל בעלי לעתי- שעיניו הביטו בי בהערצה.

כעת האולם דמם, אף אחד לא דיבר ושמעו את אימי דומעת לצד אבי, דמעות של התרגשות. כולם התיישבו והטקס התחיל, לא יכולתי להניד שריר חוץ מאת שפתיי שחייכו עד כאב. בחנתי את הטוקסידו המושקע של נייל, הוא לא יכל לבחור את זה בעצמו, בטוח המוכר בחנות בחר את זה בשבילו או שזאיין בחר. לזאיין יש חוש אופנה מצוין.
ברכיי שקשקו ונייל החזיק את ידי כאות תמיכה, ואז נשמעו המילים שהשתוקקנו להן:" אני מכריז עליכם כבעל ואישה, אתה רשאי לנשק את הכלה". ואז, כהתנפצות גלים על גדות הים, נשיקתו ריססה אותי בשברי-אהבה בהפתעה, למרות שכמו הגלים, ידעתי שזה יבוא.
שמעתי צרחות, נייל העיר אותי וכשפקחתי את עיניי במהירות הוא ישב על המיטה, מתנשף.

#מנקודת מבטו של נייל:

באותו לילה, לפני החתונה הגדולה, חלמתי חלום מוזר. נדמה היה שהחלום נבע מהלחץ הבלתי-פוסק שלי שמשהו ישתבש. ראיי את עצמי מחכה לאיימי בסוף השביל הפרחוני, שאבי לצדי ואמי מחייכת ונראית שמחה משמלתה של איימי. הבטתי בה מלאת חיוכים ומצחקקת, אך כשהבטתי על רגליי הבנתי למה היא צוחקת. רגליי היו חשופות ועירומות- לא לבשתי כלום חוץ מחולצה ועניבה. רצתי מהר אל עבר היציאה האחורית כשאני שומע רק צרחות וצחוקים, ואת הוריי המבוישים. רצתי אל השירותים הקרובים והתחבאתי שם עד ששמעתי דפיקות על דלתי.
"נייל, הבאתי לך בגדים" קולה של איימי נשמע ואני נרגעתי קצת.
"תודה" פתחתי את הדלת ולקחתי את הבגדים, מתלבש מהר. הרגשתי בושה, אך לא ידעתי איך להגיב או מה לומר. בכל מקרה, זו איימי, היא בטח תבין.
כשלבשתי את התחתונים והמכנסיים התואמים לטוקסידו, הרגשתי פתאום מוכן, אך דקה לאחר-מכן כבר לא.
"ניילר, מה, החלטת לבצע את החתונה בשירותים?" דמותו של זאיין השיכור הופיעה מולי ומאחוריו הבנים, מצחקקים ומתלחששים.
"כנראה שההופעה המרכזית היא פה" הארי הקפיץ את גבותיו בהתגרות.
"לאאאאא!" צרחתי ואז התעוררתי. בהתחלה לא הבנתי איפה אני, אך אז הבנתי שחלמתי את כל זה- אני רק מקווה שזה לא ישפיע עליי מחר, שאני סוף-סוף אתחתן איתה, עם איימי. הבטתי לאחור והיא קמה, התנשפתי אך ניסיתי להסתיר זאת.
"אתה בסדר?" היא שאלה.
"היה לי חלום, מוזר…" מלמלתי והבטתי בעיניה המבטיחות.
"גם לי האמת" היא חייכה.
"במקרה הייתי בו בלי מכנסיים?" לרגע חשבתי שאולי הותקפנו ביחד באותו החלום.
"מה?".
"לא חשוב" התעתקה נשימתי ורצתי למקלחת, "אני הולך להתרענן".