אחרי יללת הזאב- פרק 9 :)

האוטובוס עצר בדיוק מול הכניסה לנמל התעופה. כל הזאבים הצעירים ירדו ממנו והסתדרו בשני שורות ישרות אחרי אביה של ראפ ורודריק.
"אתה בטח מפחדת, נכון ראפ?" ראפ הפנתה את ראשה הצידה והוציאה את אחת האוזניות מאוזניה.
"די מפחדת. זה לא שאתה נראה כל כך מאושר ג'ספר," היא ענתה בהרמת גבה. היא אומנם פחדה והייתה מאוד מדוכת מהמצב החדשה אבל לא היה אפילו שמץ של סיכויי שג'ספר ועד הרבה צעירים אחרים לא מרגישים כמוה.
"אני לא מפחד, כבר הייתי על מטוס בעבר והפנימייה הזו יכולה להיות שיפור משמעותי," ג'ספר שתק לרגע כאילו הירהר בדבריו. "בכל מקרה אני יותר מודאג, כלומר זו פנימייה של כל העל טבעיים מה שאומר שיהיו שם עד להקות… אני רק תוהה איך נסתדר איתם," הוא אמר. ראפ לא חשבה על זה, מה יקרה עם הם לא יסתדרו עם הלהקות האחרות?
הצעירים ובראשם רודריק התקדמו לכיוון מושבי ההמתנה, זו הייתה הפעם הראשונה של ראפ בשדה תעופה, וזו הולכת להיות הפעם הראשונה שהיא תעלה על מטוס, מעין תחושת בחילה חלחלה אל ביטנה ככול שחשבה על זה.
"היי ג'ספר, המטוס… הוא לא יתרסק או משהו, נכון?" שאלה, היא ישבה על אחד הספסלים הקרובים לקיר וג'ספר ישב ממש לידה.
"הוא לא יתרסק," אמר במעין קול מזלזל עד לפני שהביט בה, אך הבעת פניו השתנתה כשראה שהיא מודאגת. "אל תדאגי ראפ, אנשים כבדים יותר מאיתנו עלו על מטוסים בעבר ושום דבר לא קורה, מידי פעם יש כיסי אוויר וזה די מפחיד אבל מתרגלים לזה," הוא חייך חיוך מעודד.
"אבל עם הוא כן יתרסק, מה נעשה אז?" היא הרגישה שהיא מציקה אבל משהו בה הרגיש לא בטוח, כאילו משהו הולך לקרות.
"אז יש מצנחים וחליפות הצלה וכל הדברים האלה, הכל יהיה בסדר, יש אנשים שמקדישים את החיים שלהם כדי לדאוג שאנשים כמונו נהיה בטוחים," הוא הניח את כף ידו על ירכה.
היא הרימה את מבטה אל עיניו, זה היה כל כך מוזר, כלומר ג'ספר תמיד היה זה שמציק לה, זה שרוצה שהיא לא תתקבל ללהקה, הילד הזה שיעשה הכל כדי שיהיה לה רע , ופתאום הוא עוזר לה,מנחם אותה. עכשיו היא הייתה בטוחה שמשהו לא בסדר.
"כולם תקשיבו עלי!" כולם הרימו את מבטיהם בלי היסוס והפנו אותם אל רודריק שעמד זקוף באמצע חדר ההמתנה.
"ברגע שתעלו על המטוס אתם תהיו ברשות עצמכם, אני יודע שלא הכנו אתכם למשהו כזה אבל זה המצב. בבית הספר החדש יהיו הרבה להקות אחרות, המנהל אמר לי באופן אישי שמהות בית הספר היא לאחד את כולם, אבל אני סבור שזה לא נכון, עם יהיו לכם איזה שהם בעיות אתם צריכים לפעול כלהקה, זה מה שאתם וזה מה שתהיו לעד. בכל מקום שתפנו עליו אתם צריכים להיות ביחד, הלהקה היא הכוח שלכם ואתם צריכים לשמו עליו." דבריו של רודריק נאמרו בביטחון ועודדו בראפ רצון עז להיות חלק מהלהקה, אפילו יותר מתמיד. " במהלך הזמן שתהיו שם מייק יהיה אחראי, אומנם לא בטוח אלפה אבל הוא יהיה אחראי לארגן אתכם ולפתור לכם את הבעיות," אני עצור איתו קשר בכל הזדמנות שתהיה לי ואני לא רוצה לשמוע שעשיתם צרות מיותרות, תביאו כבוד לבני לופה שהיו לפנכם. זה הכל בינתיים," סיכם את דבריו ולקח את מייק, שישב ליד דוכני המזון, הצידה.
"הוא ממש מעורר כבוד, מה?" שאל ג'ספר בקול שקט.
ראפ הנהנה, לא היה לה כל ספק שהוא הזאב המתאים להיות האלפה של הלהקה.

"ראפ?" ראפ הרימה את מבטה בהפתעה למשמע קולה של אביה, שלא דיבר איתה במהלך כל הנסיעה או החודש האחרון. הוא החווה בראשו לכיוון לא ברור והלך.
"אני צריכה ללכת," אמרה ראפ לג'ספה, הוא חייך בהבנה לא אופיינית והיא הלכה לכיוון שעליו פנה אביה.
"כן?" שאלה מעט עצבנית ומתוחה.
"תשמרי על עצמך," אמר אביה כמעט בלחישה.
"מה?" שאלה עמומה. אחרי כל הזמן הזה שבו הוא לא דיבר איתה, כאילו היא זו שאשמה בעזיבה הפתאומית של הצעירים, זה מה שיש לו להגיד לה?!
"אני… אני מתכוון , אני לא טוב בפרידות, מעולם לא הייתה טוב בהם ו…" הוא גירד את עורפו במבוכה.
ראפ ניסתה לחשוב לרגע כמו אימה, בסבלנו ובהבנה. אביה באמת מעולם לא היה טוב בפרדות והיא שמעה על אנשים שיוצרים ריחוק כדי להקל על עצמם לפני פרדה גדולה, אולי אביה הוא אחד מהם.
היא נשמה עמוק ובלי לומר יותר מידי חיבקה אותו בחוזקה. "זה בסדר אבא, אני מבינה," אמרה בנימה שנשמעה יותר רגועה ממה שבאמת הרגישה.
"לא, זה לא בסדר. אני מרגיש נורא על זה שלא דיברתי איתך, את לא אשמה. אני פשוט אתגעגע עליך כל כך ורציתי שתדאי שלעולם ועד, לא משנה מה ירקה את תהיה הבת הקטנה שלי שאני הכי אוהב בעולם. תבטיחי לי שתזכרי את זה!"
מפגן הרגשות הפתאומי של אביה הפתיעו אותה לא פחות מכל דבר אחר שקרה היום, אביה היה אדם שבאמת אוהב לאהוב אבל הוא לא היה מוציא את הרגשות שלו החוצה, ככול הנראה בגלל שלא ידע איך. אבל עכשיו, אחרי כל מה שאמר, ראפ לא יכלה שלא לבכות.
"אני מבטיחה אבא, אני אזכור את זה רק עם תזכור שתמיד תהיה אבא שלי ואני תמיד אוהב אותך לא משנה כמה מעצבן תהיה," היא חייכה חיוך קטן מבעד לדמעות.
"אני כל כך גאה בך, ילדה יפה שלי," אמר אביה ונשק אותה בכתר ראשה.
"גם אני גאה בך אבא, אתה אבא נפלא," היא חיבקה אותו חזק והבינה בדיוק איך הרגישה אימה כרצתה שהם יהפכו לגוף אחד.
"הכל יהיה בסדר," הוא אמר רגוע יותר. ראפ נשמע את הריח שלו אל ראותיה כדי לנצור אותו בזיכרונה עד הפעם הבאה שבה יפגשו.

אחרי זמן מה של המתנה כמעט הגיעה הזמן לעלות על במטוס ולהמריא, ראפ ערכה שיחה ארוכה עם ג'ספר על נוהלי הבטיחות של של המטוס בעת כל התקלות האפשריות.
"אז עם יש כיס אוויר אנחנו…" שאלה בציפיה שהוא יענה.
ג'ספר פתח את פיו כדי לענות כשפתאום נשמעו צעדי עקבים שנשמעו לראפ טיפה יותר מידי מוכרים.
"הבת שלי הגיעה, עכשיו אפשר להמריא,"