אחרי יללת הזאב- פרק 8 (ביקורת תתקבל בברכה^^)

ראפ נדהמה מהמהירות שבה עבר החודש האחרון, חודש שבו היא, ושאר הצעירים של הלהקה, כמעט לא יצאו מבתיהם, אפילו לא לבית הספר. חודש שבו היא ניסתה לבלות כל רגע שלה עם אימה כדי להקל את הפריה על שתיהן, חודש שבו אביה כמעט לא דיבר איתה.
ראפ הייתה עובדת עצות בקשר למצב, איך בגלל דבר מטופש כמו שיעור החיים שלה השתנו בצורה דרמתית כזו?!
ראשה כאב בכל פעם שהיא ניסתה לענות על השאלה הזו, והיא פשוט החליטה לעזוב את הנושא בכל פעם מחדש.
במהלך החודש אביה של ראפ גם לקח לה את הטלפון הנייד שלה, כך היא לא יכלה לדבר עם שאר הצעירים מהלהקה או אפילו עם חברתה הטובה ביותר, איימי. מה שגרם לראפ לדאוג אפילו יותר כלומר, אימה של איימי הייתה האחראית להכל כך שהיא בטח סובלת יותר מכולם, ולראפ לא הייתה את האפשרות לעזור.
לראפ היה נדמה שאביה עשה כל דבר כדי לגרום לה לא לחשוב על בני ליקאון, מה שמן הסתם גרם לה לחשוב עליהם יותר מתמיד. היא לא הבינה בדיוק מה אומר העניין של 'יוכל אותך מבפנים' זה פשוט נשמע לה כמו משהו כאוב, משהו שמבי אנשים, ואנשי זאב צעירים, לידיי טירוף.
בכל עבר ולילה ראפ הייתה שוכבת במיטתה עם העיניים פתוחות ונעוצות בתקרה, ראשה היה עובד במרץ על פתרון לכל הבעיות הרבות שנוצרו בחייה, אך הכל היה לשב. לפעמים היא הייתה מסיטה את מבטה מהתקרה הלבנה אל החלון הפתוח לרווחה של חדרה, מדמיינת שהיא יכולה להפוך לזאב חופשית ולברוח רחוק מכל הצרות.

אחרי חודש שלם ומורט עצבים, הגיעה הזמן. המזוודה של ראפ כבר הייתה ארוזה וכך גם תיק הגב שלה ובו כרטיס הטיסה שלה לאירלנד.
"אני התגעגע עליך," אמרה אימה וחיבקה אותה חזק, ממש האילו הייתה רוצה ששתיהן יהפכו לגוף אחד וכך ראפ תוכל להישאר איתה.
"גם אני אמא," אמרה ראפ, היא לא יכלה יותר לעצור את הדמעות.
מבחוץ נשמע צפירה של אוטובוס, האוטובוס שהיה אמור לאסוף את כל הצעירים ולקחת אותם אל שדה התעופה. ראפ ידעה שאביה כבר נמצע על האוטובוס, הוא אחד משני ההורים המלווים שישגיחו עליו בדרך לשדה, יחד עם רודריק.
"תשמרי על עצמך ילדה שלי,"אמרה אימה וכמעט התחננה בפניה.
"הכל יהיה בסדר אמא, אני אשמור על עצמי," הבטיחה ראפ. בחיבוק אחרון היא לקחה את המזוודה בינונית שלה ואת תיק הגב שלה ויצאה מהבית אל האוטובוס.

ראפ עלתה לאוטובוס ברגשות מעורבים, בשני המושבים הראשונים ישבו אביה ורודריק, הם היו שקטים וכך גם שאר חברי הלהקה הצעירים, נראה היה כאילו הם יצאו לקרב כל שהוא והפסידו בו הפסד מוחץ. ראש לא יכלה להאשים אף אחד שהוא לא מתנהג כאילו זה טיול שנתי, גם לה לא היה מצב רוח להתרגשות ולצחוק. היא סרקה את המושבים בחיפוש אחר איימי אך לשב, היא לא הייתה על האוטובוס.
ראפ תפסה מושב ריק ותחבה את אוזניות האייפוד שלה אל אוזניה, היא ידעה שזו הולכת להיות נסיעה ארוכה ושקטה.