אחרי יללת הזאב- פרק 4

"מה קורה איימי?" שאלה ראפ כשנכנסה הביתה ולקחה את שפרפרת הטלפון מאימה.
"יש שיעור מוקדם לכל הצעירים, אמא שלי מארגנת אותו והיא בקשה ממני להודיע לך," אמרה איימי, משהוא בקולה היה… שונה.
"יש משהו נוסף נכון?" שאלה ראפ, היא הכירה את חברתה טוב מידי בשביל לדעת מתי משהו לא בסדר.
שקט נשמע מהצד שהשני של השפרפרת אחריו כמ רשרושים.
"זה העניין, הכרתי משהו מבית הספר, בן אדם, קראים לו ג'קסון והוא ממש חלומי. בכל מקרה נראה לי שבילוי עם ג'קסון יהיה מהנה בהרבה מאשר שיעור עם אמא שלי…."
ראפ לא ידעה מה לומר, זה נכון שכל הצעירים למדו בבתי ספר של בני אדם, ונכון שלא היה איסור ממשי להיות בחברתם. אבל לצאת איתם היה עניין אחר לגמרי, למרות שלא היה איש או אשת זאב שיותר האמינו בשילובים מאשר ראפ.
"וואו," אמרה ראפ כי לא היה לה משהו אחר לומר.
"אני יודעת על מה את חושבת אבל… פשוט תשמחי בשבילי," היה משהוא מעורר רחמים בקולה של איימי, ראפ ידעה שאימה של איימי בוודאות לא תשמח בשבילה לכן האחריות הייתה חייבת ליפול עליה.
"אני שמחה בשבילך איימי," אמרה ראפ ונשמה נשימה עמוקה, היא ידעה שזה נכון למרות שחלק קטן במוחה אמר לה שזה שקר.
"תודה, בכל מקרה עם אמא שלי תשאל אותך איפה אני, תגידי לה שאת לא יודעת, אני כבר יתמודד איתה מאורח יותר," שיפור משמעותי ניכר בקול של איימי.
"בסדר להתראות," אמרה ראפ וניתקה את הטלפון.
היא טיפזה במעלי המדרגות אל הקומה השנייה ואל חדרה, היא הייתה צריכה להתכונן לשיעור הצעירים.

שיעורי צעירים היו מסורת די נפוצה בקרב בני לופה, לפחות פעם בשבוע אחד המבוגרים היה מארגן שיעור כזה לצעירים ובו הוא היה מלמד אותם את התחום העיקרי שלו. גם אבא של ראפ יארגן כמה שיעורים כאלה, במהלכם הוא לימד את הצעירים קרבות מגע וגששות.
אבל אמא של איימי הייתה שונה, תחום ההתמחות שלה היה היסטוריה, ובזה היא גם עבדה, היא לימדה את הזאבים הצעירים את היסטוריה בני לופה.
ראפ ירדה במורד המדרגות שעה לאחר שאיימי התקשרה.
היא לבשה סוודר ירוק עם דוגמאות בולטות, גינס שלושת רבע ונעלה נעלי סניקרס שחורות.
"יש לך שיעור?" שאלה אביה של ראפ, הוא ישב על הכורסה שלו בסלון וצפה בחדשות.
"כן עם אשלי," אמרה ראפ, היא נכנסה למטבח שם עבדה אימה על עוגיות ביתיות.
"עם כך בהצלחה לך," אבל אביה בלבבית.
"את תהיה נהדרת," אמרה אימה ונישקה אותה על המצח.
"להתראות, נפגש מאוחר יותר," אמרה ראפ ויצאה מבית כשהיא אוחזת בידה תפוח ירוק ועסיסי.
"הערב כבר ירד ורוח קרירה נשבה בחוץ, רוח שפראה את שיערה שהחור של ראפ והעיפה אותו לאחור.
ראפ נשמה את האוויר הנקי והתמלאה רצון עז להשתנות לזאבה ולרוץ בחופשיות ממש באמצע הרחוב. אבל ראפ הכירה את החוקים, לזאבים שהם לא חלק מהלהקה אין רשות להשתנות אלא עם כן זה לא במסגרת האימונים.
"ראפ העיפה בעזרת נשיפה קצוות שיער סוררת מעל פניה ואכלה ללכת לכיוון המועדון כשהיא נוגסת בתפוח בהנה.
בלי ששמה לב מחשבותיה נדדו אל איימי ואל החבר האנושי שלה. מה היה קורה עם לה בעצמה היה חבר אנושי? אימה בטוח לא הייתה מתנגדת לרעיון אבל העם גם לאביה הייתה דעה דומה?
האם הוא היה נותן לה לחזור על אותה "טעות" שהוא עשה בגילה?
כאב ראש מוזר פילח את ראשה של רק מעצם המחשבה על השאלות המטרידות האלה.
למזה היא כבר הגיעה למועדון שהיה ריק עדיין.
"אנחנו חייבים לספר להם על בני ליקאון!" ראפ זיהתה את הקול של אשלי.
"זה מסוכן מידי, הם עדיין צעירים," עכשיו היא זיהתה את הקול בתור אביו של מייק.
"זה השיעור שלי ואני החליט מה ללמד בו," אשלי נשמעה מרוגזת.
"וזו הלהקה שלי ואני אחליט מי ישתייך עליה!" גם אביו של מייק לא נשמע מקוצה כל כך.
"עם אחד מהצעירים ישאל אני אענה," אברה אשלי בקול מתון יותר.
ראפ עצרה את נשימתה, בני ליקאון? היא מעולם לא שמה על דבר כזה, ראפ ידעה שהיא הייתה חייבת לשאול את אשלי עליהם.