אחוות הפגיון-ספר II; נאמנות-פרק 2: חיפוש

בריאן נסע לעבר המרפאה של הערפדים, הוא ידע שמריסה תהיה שם. הוא גם ידע שרוב הסיכויים שלא יכניסו אותו למרפאה כל עוד אחיה של מריסה שם, הוא אסר עליה לראות אותו.
"אני רק רוצה לדבר איתה!" אמר לתוך המיקרופון שהיה מוטבע בצד בניין המרפאה.
"אני לא יכולה לתת לך להיכנס אדוני, אני מתנצלת." אמרה הערפדית שכנראה ישבה מאחורי דלפק הקבלה, הוא נשען מובס על קיר האבן הגבוה.
"בריאן?" שקול הסיט את ראשו מיד לימין, שם עמדה מריסה.
"מריסה," אמר והתיישר מיד "הי.. אה.. רציתי לדבר איתך." אמר והתקדם אליה, היא חייכה בחמימות והביטה על המרפאה.
"אחי יהרוג אותך אם הוא יגלה." אמרה והתחילה להתקדם לעבר דלת המרפאה, הוא תפס את מפרק ידה מספיק חזק כדי לעצור אותה אבל לא חזק מספיק כדי להכאיב לה.
"אז בואי איתי, נלך למקום שאחיך לא יראה אותנו." אמר בתחינה, מריסה הביטה שוב על הבניין ואז הנהנה.
"יש לך עשר דקות בריאן," אמרה ועקבה אחריו למכונית שלו "ואז אתה מחזיר אותי ישר לכאן." בריאן הנהן ופתח לה את דלת המכונית, היא הרימה את קצוות השמלה שלה והתיישבה במכונית. בריאן התיישב מאחורי ההגה והתחיל בנסיעה הקצרה לסוף הרחוב, שם הוא החנה את הרכב והסתובב למריסה.
"תקשיבי, אני יודע שזה אסור וזה מסוכן, אבל אני חושב ששנינו יודעים שמשהו מוזר מתרחש בנינו." אמר בריאן, מריסה לא הביטה בו. ידיה היו מונחות בשלווה על חיקה והיא הביטה עליהם, המחשבות בראשה רצו.
"בריאן, אני לא יכולה לעשות את זה." אמרה וגרונה חנוק.
"למה?" שאל בריאן ותחנונים בקולו, היא הביטה עליו ופיה נפתח מעט עד שסגרה אותו בחטף. "מריסה." אמר בריאן ושלח את ידו ללחייה, היא הסיטה את ידו.
"אתה בן אנוש, אחי מסרב שאראה אותך בכלל. אתה בכלל יודע למה אנחנו מסוגלים כשאנחנו רעבים, היו מקרי הריגות בין בני זוג בריאן. אנשים שכל עולמם היה בן זוגם ומתוך טירוף של רעב הם קרעו את גרונם, הוא שתו את כל דמם עד שלא נותר כלום. אנחנו מין מסוכן אחד לשני, אז רק תחשוב כמה זה מסוכן לנו להיות עם בני אנוש." מריסה הניחה את ידה על ידית הדלת ויצאה מהמכונית.
"לא אכפת לי!" קרא בריאן מתוך המכונית "אני מוכן להסתכן מריסה, אחיך לא מפחיד אותי." הוא הביט עליה והיא הורידה את מבטה לכביש תחת רגליה.
"אתה צריך, להתראות בריאן." בזה היא הסתובבה והתגשמה שוב ליד המרפאה.
__________________________________________________________________
"יש עליו תעודה מזהה?" שאלה אלנה כשהיא שולחת את הפגיון שלה לעבר ליבו של הפיידרקס, איידן עמד כמה צעדים ממנה וחיפש על הפיידרקס המנוטרל נשקים נוספים.
"לא שאני יכול לראות, הם לא נוטים להסתובב עם דברים שיכולים להצביע על איפה שאר האגודה יכולה להימצא." אמר איידן ופרק את הפיידרקס משאר נשקיו, אלנה מחתה את מצחה וידה חזרה מכוסה בדם פיידרקסי שחור. היא ניערה את ידה והתקדמה לעבר איידן, הוא נעץ את הפגיון שלו בחזה של הפיידרקס שנעלם בהבזק של אור וקול פקיעה.
"הזריחה מתקרבת, כדאי שנחזור. ובכלל, ממש קר היום בחוץ." אמרה אלנה ואיידן קם על רגליו והסתובב אליה.
"כן, נתראה בפגישה הבאה?" שאל איידן ולחץ את ידה בחוזקה, היא חייכה אליו והם הלכו לצדדים נפרדים. אלנה החליטה להמשיך ולשוטט עוד קצת ברחובות לפני שתחזור לבית אחיה, אירה ממילא לא יהיה בבית עד לממש לפני הזריחה. היא התהלכה ברחוב חצי מואר, היא איבדה את שיווי המשקל שלה כשעברה על קטע כביש מכוסה קרח. קול צפירה הסיט את ראשה לשמאלה שם ראתה מכונית גדולה מאבדת שליטה, היא לא הספיקה להגיב לפני שהמכונית פגעה בה בעוצמה.
"אלוהים אדירים! טובי, תתקשר למוקד החירום!" זה היה קול של אישה מפוחדת, אלנה פקחה את עיניה וראתה את השמיים הכהים. אישה הופיעה בשדה הראייה שלה והיא פתאום הרגישה כאב עז בגופה, היא ניחשה שחלק נרחב מכלוב הריאות שלה מרוסק ואולי גם אחת הרגליים שלה היו שבורות.
"אל.." היא ניסתה לדבר אך רק קרקור יצא מגרונה, היא טעמה את דמה בפיה.
"אל תדברי, האמבולנס כבר יגיע." הנקבה האנושית ניסתה להרגיע את אלנה ללא הצלחה, אלנה הביטה מסביבה והדבר האחרון ששמעה לפני שאיבדה את הכרתה היה סירנה רחוקה.
__________________________________________________________________
"מעולה ג'יין, מה גילית ממנו?" שאל מר. ל, הוא ישב למול מחשב בביתה של ג'יין.
"לא הרבה, הוא בעיקר התחנן על חייו ואז התחיל להתפלל לאלה המגוחכת שלהם." אמרה ג'יין וניגבה את ידיה מהדם של הערפד שכרגע הרגה, לחקור אותם היה מייגע וחסר כל חן.
"האלה שלהם לא מגוחכת, היא הסיבה למה אנחנו בכלל משמידים את הגזע הזה." אמר מר. ל והסתובב להביט בג'יין, אחרי חודשי הקיץ והסתיו האימון שלה כמעט הושלם. הוא ציפה לתת לה להתחיל את השירות שלה באגודה לבד בעוד כמה שבועות.
"אתה אמרת שאתה תסביר לי למה אנחנו עושים את זה לפני חצי שנה מר. ל, אני רוצה שתעמוד בהבטחה הזאת." אמרה ג'יין וזרקה את המגבת המגואלת בדם על כתפה, מר. ל נאנח.
"אמרתי שאני אסביר לך כשתתחילי להחוויר." אמר מר. ל והסתובב חזרה למחשב.
"וכמה זמן זה לוקח?" שאלה ונעמדה לידו, ריח הדם הטרי גרם לאפו של מר. ל לעקצץ.
"שנה, לפעמים אולי יותר. אני מבטיח שאת לא תצאי למשימות לבד מבלי לדעת, את יכולה להירגע." אמר מר. ל, ג'יין חרקה את שיניה.
"מה אתה בכלל עושה?" שאלה והביטה על מסך המחשב, מפה של ווינווד הופיעה וכמה דוחות משטרה.
"מחפש את הערפדית הקטנה שלנו, זו שחבר אחווה הציל אותה." אמר מר. ל ועיניו עוברות על המסך במהירות.
"למה יש לך את הדוחות האלה? ואיך בדיוק השגת אותם?" שאלה ג'יין ועברה ברפרוף על הדוחות.
"יש לנו הרבה אנשים באגודה ג'יין, כמה מהם האקרים מאוד מוכשרים." אמר מר. ל, הוא חייך לעצמו כשמצא את המיקום האחרון בו נעשה פשע שהיא חקרה. לפי מה שהוא מצא שם המשפחה שלה היה סוזוקי, למרות כל המאמצים שלו הוא לא הצליח למצוא יותר מזה. לא גיל, מקום מגורים וכל דבר הדומה לזה. הערפדים יודעים איך לטשטש עקבות באופן יוצא דופן.
"אז אנחנו יוצאים?" שאלה ג'יין ופתחה את הארונית ליד שולחן המחשב, משם היא הוציאה את הקשת שלה ואשפת חצים.
"אנחנו הולכים למצוא אותה, הציד מתחיל." אמר מר. ל ונעמד, הוא שינן את הכתובת ויצא עם ג'יין לכיוונה.