אחוות הפגיון-ספר I; גילוי-פרק 19: חטיפה

לגאוותה של קרול היא לא הוציאה צליל, הנער עבר הלוך ושוב מולה ולידה. היא בהתה בתקרת האסם שנמצאה בו כשלאט לאט חושיה חזרו אליה, הנער כבר התחיל להתעצבן. הוא לקח כבר כמה מכשירים מהמדפים וניסה אותם על גופה החדש והדואב, אבל קרול התעלמה ורק נתנה לדמעות לזלוג במורד לחייה.
"ניתן לך את זה יצורה מטונפת, את חתיכת ערפדה קשוחה ביחס למישהי שהשתנתה לפני כמה שעות." הנער ניגב ממצחו זיעה, הוא הניח את אחד המכשירים בתוך כיור מגואל בדם שלה. היא לא ענתה לו, לא נתנה לו את הסיפוק של לשמוע אותה אומרת דבר. "חבל…" המשיך הנער "היית יכולה להיות מאד מועילה וזה היה מפסיק." אמר וניגב את ידיו במגבת שפעם הייתה צהובה בהירה ועכשיו כוסתה גם בדמה, היא אפילו לא הביטה בו. רק המשיכה בבהיה שלה, עיניה לא פגשו את שלו עד שגהר מעליה והביט ישר לתוך עיניה. היא הפנתה את ראשה לצד, רעיון רע. כאב פילח אותה מצוואר ועד קצות אצבעות ידיה. החתכים והחבורות על עורה כאבו עד אין תיאור, אבל היא לא הביטה בו ולא פצתה את פיה. רעש נשמע מחוץ לאסם והנער התרחק מעט, קרול נשפה אוויר באנחה שקטה וחזרה להביט בתקרה.
__________________________________________________________________
בריאן הלך לצידו של אנגר, ראשו עוד מנסה לעכל את כל המידע שקיבל כרגע. ה…ערפד הזה, הוא יצטרך להתרגל למילה הזאת. ההסברים השמות וכל העניין התערבבו במוחו וגרמו לו לסחרחורת קלה, אנגר נתן לו פגיון מכספת בחדר שלו. אמר שזו הדרך היחידה להרוג את היצור שהם רודפים אחריו, ושקרול נמצאת בסכנה בגלל זה. הוא לא היה צריך עוד הסברים, אם קרול בסכנה הוא היה נותן את החיים שלו.
"תזכיר לי עוד פעם אחת לאן אנחנו נכנסים?" שאל בריאן ואנגר המשיך להביט קדימה, צעדיו גדולים ומהירים.
"אנחנו נכנסים למקום בו מתנהלות ישיבות של האצולה, נודע לי שיש שם פיידרקס ואנחנו צריכים לתפוס אותו כדי שנוכל לחלץ את קרול." אמר אנגר ובריאן הינהן, הם היו בפרברי ווינווד. רחוק מהעיר ומהרעש. הבתים היו גדולים ומרוחקים אחד מהשני, הם חנו כמה בתים מהאחד שהיו אמורים להגיע אליו והלכו ברחוב חמושים מכף רגל עד ראש בפגיונות, סכינים ואקדחים למיניהם. הם התקרבו לבית שהיה מואר חלקית למרות השעה המאוחרת, היה שקט יחסי ורק קול של מישהו מדבר. אנגר ריחרח את האוויר ותפס את ניחוח הטלק המוכר ומעורר הזעם באפו, הוא חיזק את אחיזתו בפגיון והחל לרוץ במהירות. בריאן כשל מאחוריו בניסיון להדביק את הקצב, אנגר נעלם באוויר מולו.

אנגר התגשם בכניסה לחדר הישיבות, הפיידרקס עמד על הפודיום באותה תנוחה כמו בציורה של ג'נט. כשראה את אנגר הוא ירה באוויר וגרם לבהלה, אנשים הציפו את שדה הראייה של אנגר שניסה לפלח את דרכו לעבר הפודיום אך שהגיע לשם היה כבר מאחור מידי.
"אנגר!" קולה של אלנה נישא מעל לרעש והבהלה של אנשי הנמאדל, הוא סובב את ראשו וראה אותה שכובה על צידה וידיה אוחזות ברגלה הימנית.
"אלנה," הוא התקרב אליה וירד על ברכיו מולה, היא חשקה שיניים והראתה לו את םצע הקליע "לפני כמה זמן?" שאל ועזר לה לקום.
"כמה דקות, תבדוק אם הוא יצא מהצד השני." היא נשענה על אנגר בכבדות וניסתה שלא להעמיס משקל על רגלה הפצועה, אנגר מתח את שריריו כדי לתמוח בה ולראות את אחורי רגלה הימנית. חור במכנס שלה ודם שזלג באיטיות במורד הירך שלה הרגיעה אותה בצורה מוזרה.
"נכנס ויצא, אין למה ללכת לתומאס. את תוכלי להתגשם חזרה בבית אחיך?" שאל אנגר ואלנה נשמה עמוקות וענתה לו על שאלתו בכך שנעלמה מבין זרועותיו, הוא הביט סביב ומצא את השולחן בו ישבו בדרך כלל משפחתה של מריסה. תומאס ישב שם מפוחד מתחת ללשולחן ומריסה לא נראתה, הוא רץ לעברו בצעדי ענק.
"הוא לקח אותה, הוא לקח את מריסה שלך." אמר תומאס והפחד ניכר בקולו, אנגר עזר לזכר לצאת ממתחת לשולחן.
"תומאס, לאן הוא לקח אותה?" שאל אנגר ותפס את הזכר בשתי כתפיו והביט ישירות לתוך עיניו מלאות האימה.
"הוא יצא מדלת השירות, הוא תפס אותה ולקח אותה." אמר תומאס ואנגר הינהן.
"תחזור למרפאה תומאס, אני אחזיר אותה אלייך." אמר אנגר ותומאס לקח צעד אחורה וניסה להירגע מספיק כדי להתגשם, אנגר רץ חזרה החוצה וראה את בריאן ממשיך להתקדם לעבר הבניין.
"מה הלך שם?" שאל והחל להתנשם, אנגר המשיך לצעוד ובריאן בעקבותיו. "הי!" צעק בריאן, הוא הניח את ידו על כתפו של אנגר "תענה לי!" אנגר הסתובב בנהמה גרונית וחשיפת ניבים.
"אל תמתח את הסבלנו שלי בן אנוש, אנחנו הולכים להציל את קרול." בריאן מעד אחורנית ונחת על המדשאה שצעדו עליה, אנגר סגר את פיו ושאף אוויר לריאותיו. הוא שיפשף את עיניו מתחת למשקפי השמש והושיט יד לבריאן, בריאן קם ללא עזרתו וניקה את הדשא מבגדיו.
"עברו כאן אישה בשמלה מאד מהודרת וגבר שלא נראה ממש קשור," אמר בריאן ואנגר הביט בו "הם נכנסו למוסטאנג ישנה ונסעו בכיוון ההוא." בריאן הצביע לכיוון ממנו הגיעו ראשונית אנגר הינהן, הם שניהם חזרו במהירות לאסטון מרטין של אנגר.
__________________________________________________________________
הנער חזר בצעדים מהירים, הוא לקח משהו מאחד המדפים וחזר החוצה. קרול לא שמה לב אפילו כשקול חנוק של בכי התקרב אליה, היא סובבה את ראשה כדי להביט במקור וראתה אישה בערך בגילה. שיערה הבלונדיני הארוך היה מבולגן ושמלתה הכחולה הייתה קרועה מעט, עיניה הכחולות היו מלאות בדמעות ואדומות מהבכי. הנער אזק אותה לרגל מתכת של אחד המדפים הכבדים יותר שתמכו במכונות גדולות.
"ומה אני אמור לעשות אם זאת סנסיי?" שאל הנער, האדם המבוגר יותר נאנח.
"בנתיים כלום מר. ק, היא עוד קלף מיקוח." אמר האדם, קרול המשיכה להביט באישה הכבולה. היא נראתה עדינה וקטנה, היא הביטה ברצפה והמשיכה לבכות מבלי להביט בקרול. הנער עזב את צידה של האישה והתקדם חזרה לעבר קרול.
"אני יוצא לכמה דקות סנסיי, אני צריך אוויר." אמר הנער וקול דלת האסם נפתחת ונסגרת היה אחד הדברים היחידים שנקלטו באוזניה חוץ מהבכי של האישה, דמעות צלולות נפלו לרצפת האבן של האסם. עוד קול של דלת נפתחת ונסגרת גרם לאישה להרים את המבט לעבר קרול, האישה נראתה טוב למרות כל מה שעבר עליה בטח.
"את…" האישה השתנקה וניסתה להסדיר את הנשימות הקצרות והרדודות שלה "כמה זמן את כאן?" שאלה בקול חלוש ומתוק למרות הבכי בגרונה, קרול בלעה רוק במורד גרונה היבש.
"אני משערת שכמה שעות, הם לא הולכים לעשות לך מה שהם עושים לי." אמרה קרול וחזרה להביט בתקרה.
"את, את אחת מאיתנו?" שאלה האישה, קרול המשיכה להביט בתקרת האסם.
"את מתכוונת אם אני ערפדה?" שאלה קרול וכנראה השאישה הינהנה כי היא לא אמרה דבר ורק התייפחויות קטנות נשמעו "כן, רק השתנתי אבל כן." אמרה קרול, קול רישרוש של מתכת על מתכת גרם לקרול להפנות את ראשה שוב למרות הכאב. האישה הסתדרה על בירכיה כשידיה בתנוחה מוזרה לצידה, היא מילמלה כמה מילים ואז הביטה בקרול.
"תרצי להצטרף אליי בתפילה למען שלומינו?" שאלה האישה, קרול נדה בראשה קלות.
"אני לא דוברת את השפה, אני מתנצלת." אמרה והאישה חייכה בעדינות חושפת שיניים ישרות ומבריקות ושני ניבים לבנות וחדות.
"זה בסדר, אנחנו יכולות להתפלל באנגלית אם תרצי." אמרה האישה "אני מריסה."
"קרול, הייתי לוחצת לך את היד אבל לא נראה שנוכל." אמרה בחצי חיוך ומריסה גיחכה בעדינות.
"בתולת הגורל, נרצה לבקש אם אינינו פוגעות שתדאגי לשלומינו ולשלום המין שלנו. נבקש לחסל את אויבינו ושונאיניו, שמרי על נשמותינו." האישה המשיכה בתפילה וקרול עצמה את עיניה ודמיינה את בתולת הגורל, נזכרה בזוהר הרך שמתחת לגלימה השחורה שלה ובקולה הצלול והמחושב. דלת נפתחת ונסגרת שוב קטעה את שתיהן, מריסה הצטמקה נגד מדף המתכת וקרול חזרה להביט בתקרה.
"שלום לך," אמר הגבר, עינו היו ירוקות כמו אזמרגד ולשיערו הבלונדיני שהגיע עד צווארו היו שורשים לבנים בהירים כמו דף נייר. "אני לא חושב שהכרנו עדיין." אמר האדם בחיוך, ליד אחת מעיניו הייתה צלקת חלושה שבקושי היה אפשר להבחין בה.
"לא נראה לי שאני רוצה להכיר אותך ממש." אמרה קרול ומנעה מעצמה לחייך בזחיחות, האדם ציחקק.
"אני לא חושב שאת מבינה את המצב שאנחנו נמצאים בו, אני החוטף שלך. אני הולך להתעלל בך עד שתביאי לי את המידע שאני רוצה ואם ימעס לי אני אעבור לגברת האצילית ממש כאן," הוא הצביע על מריסה שנדחקה אפילו יותר אחורנית. "אני לא צריך לאכול או לשתות, אני יכול לעבור ימים שלמים בלי שניית שינה והכי חשוב אני חי לנצח. עכשיו את הולכת להוריד את רמת הציניות והצחוק שלך ולומר לי איפה נמצאים חברי אחוות הפגיון."
__________________________________________________________________
"ואני רוצה אותך כאן מיד!" אנגר סגר את השיחה שלו עם קלוד וזרק את הפלאפון על לוח המחוונים, בריאן נשאר בלי תזוזה כל הנסיעה שלהם בנתיים.
"כל אלה שדיברת איתם כרגע, הם גם ערפדים?" שאל בריאן ואנגר נאנח.
"כן, הם חברים באחווה שהמטרה שלה להגן על המין שלנו." אמר אנגר, בריאן הינהן והביט מחוץ לשמשה הקדמית. מכונית פרארי אדומה הגבירה את המהירות ועברה לנתיב לידם, אנגר הביט הצידה והחלון המושחר ירד כדי לחשוף את ג'נט ואפאום בתוך הרכב. אנגר הינהן בראשו פעם אחת וכך עשתה גם ג'נט, הם נסעו זה לצד זה לאורך כל הכביש המהיר. אנגר הרגיש במבטו החודר של בריאן והסתובב להביט בו, עיניו של בריאן סרקו אותו בשאלה.
"אלה חלק מחברי האחווה, הם היו קרובים כשהתקשרתי כי הם גם קיבלו את הודעה כמוני." אמר אנגר, הוא אחז את ההגה בשתי ידיים והכריח את עיניו להתרכז על הכביש לפניו. הוא שנא את העובדה שהוא לא יוכל לנהוג עוד כמה זמן, אבל הוא היה צריך להשלים עם העובדה שהוא מתעוור.
"אתה יודע לאן אנחנו נוסעים בכלל?" שאל בריאן ואנגר כיווץ את גבותיו ממאמץ.
"אני יכול להרגיש את הדם שלי זורם בגוף שלה, כששותים את הדם שלנו אנחנו יכולים למצוא את מי ששתה מאיתנו. כאילו מרגישים משיכה לדם שלך שזורם בגוף של מישהו אחר, אז אני יודע את הכיוון כי אני נמשך אליו." אמר אנגר ועבר נתיב לירידה מהכביש המהיר.
"תודה לאלוהים שאני הולך לשכוח את כל זה." אמר בריאן ואנגר לא יכל שלא לחייך, בן האנוש הבין את המצב יותר טוב ממה שהוא ציפה.
"אני הולך להודיע לך מראש אבל, אם יקרה מצב שבו תיפגוש את אחד מאיתנו או תראה תמונה של קרול או משהו שיזכיר לך אותה אתה תוכל לסבול מכאבי ראש בלתי נסבלים ואולי תגובות רגשיות לא מוסברות." אמר אנגר ובריאן הינהן.
"אני מבין, אבל כל עוד אני זוכר אותה אני אעשה הכל כדי שהיא תחזור בשלום. גם אם זה כדי לבלות את שאר החיים שלה איתך ואם חבורת החיילים שלך, היא חשובה לי ברמות שאתה לא יכול להבין." אנגר חייך לעצמו.
"אולי בריאן, אולי."