אחוות הפגיון-ספר I; גילוי-פרק 13: התקרבות

"בנתיים אין תזוזה בפנים, אבל יכול להיות שיש מרתף או משהו. לפי החיוורון של הקורבנות הוא משאיר אותם בחושך יחסי, וסימני הכבילה והעינוי מחזקים את זה. הוא לא ירצה שמישהו בטעות יכנס ויראה מה הוא עושה, מסוכן מידי." בריאן הנמיך את המשקפת שלו מעיניו, סוזוקי הביטה לעבר הבית והינהנה.
"ככה זה נראה, היינו כאן כבר שעות ואין תזוזה." היא הביטה לעוד כמה רגעים ואז יצאה מהמרצדס במהירות.
"בי!" אמר בריאן וניסה לתפוס אותה. "מה את חושבת שאת עושה?!"
"אני אסתדר, הקשר מופעל. אני הולכת לבדוק מה הולך שם, פתח את הקשר." אמרה ודרכה את האקדח שלה, בריצה קלה היא הגיעה לחלק האחורי של הביתן. בריאן הפעיל את הקשר שלו ושמע רעש סטטי עד שסוזוקי התחילה לדבר "בנתיים אני לא רואה כלום, אני הולכת לדפוק על הדלת."
"תיזהרי שם, אנחנו לא יודעים מה יש שם, אני אבקש מהתגבורת להיות בכוננות." אמר בריאן לתוך מכשיר הקשר, סוזוקי נתנה מבט אחרון אליו לפני שנקשה על דלת העץ. בריאן ישב דרוך במושב הנהג, יד אחת על כת האקדח והשניה על ידית הפתיחה של הדלת.
"בנתיים אף אחד לא עונה, יש לנו את הצו?" שאלה סוזוקי דרך הקשר.
"המפקד אמר שהוא אמור להגיע כל רגע, אני יוצא אלייך." אמר ובא לצאת.
"לא!" אמרה בחדות והביטה אליו. "שלא נעלה חשד. אני יכולה לשלוף את הקלף של הלכתי לאיבוד ביער והנה יש כאן בקתה עם אור בפנים, תישאר ברכב."
"בסדר," אמר וחזר לשבת "אבל סימן ראשון של בעיות ואני רץ פנימה." אמר וראה אותה מהנהנת, היא פתחה את הדלת בלי מאמץ ונכנסה פנימה. אחרי דקות מורטות עצבים הקשר נדלק שוב, קולה של סוזוקי עבר בקיטוע אך עדיין בבירור.
"אתם צריכים לרדת לראות את זה." בריאן זינק מחוץ למכונית ולתוך הביתן, במבט ראשוני כלום לא היה יוצא דופן. כמה ספות, ספרייה ושולחן שח רגילים לחלוטין, הירידה למרתף הייתה בלתי רגילה לביתן ציידים ביער.
"סוזוקי?" שאל כשירד במדרגות החורקות, ריח מתכת ודם קרוש מילאו את אפו וריאותיו.
"כאן כנראה הוא שומר אותם, ומענה אותם." אורות פלורסנט לבנים האירו את החדרון, מקיר לקיר היו מדפים מלאים בכלי עינוי. באמצע החדר עמדה אלונקת מתכת עם רצועות עור מחוברות אליהן, מתחת לאלונקה היה פתח ניקוז יחיד.
"לאזעזל, הבן אדם הזה פסיכוטי לחלוטין." אמר בריאן כשהביט סביבו.
"אין ספק, אבל הוא לא כאן עכשיו. אני מציעה שנשים על המקום סיקור 24/7 וכשהוא יגיע ניכנס ונעצור אותו, מה אתה חושב?" שאלה סוזוקי ופנתה לעלות, בריאן נשאר לעמוד כמה רגעים. בראשו עלו תמונות של הקורבנות על שולחן המתכת, קשורים וזועקים לעזרה. הוא עצם את עיניו ופלט אוויר ברעש, הוא פנה לעלות גם כן.
"אני מסכים, בנתיים יש לי הרבה ניירת לעשות." אמר ועלה במהירות.

"למה אנחנו כאן אנגר?" שאלה אלנה כששניהם הלכו בדאונטאון במורד הרחוב הראשי, אנגר פנה בקצה הרחוב לתוך קהל אנשים.
"יש לי כמה דברים שאני אצטרך את העזרה שלך לטפל בהם." למרות השעה המאוחרת התור לבר עדיין היה ארוך, כשניגש לשומר הוא נתן להם לעבור.
"ומה בדיוק קרה כדי שתוציא אותי מהבית ללא אזהרה?" שאלה שוב כשנכנסו פנימה ועברו ברחבת הריקודים לעבר אזור ה-VIP, הם התיישבו באחד התאים הפינתיים אחד מול השני.
"הנה," אנגר הגיש לאלנה את הציור של ג'נט "אני לא אוהב את מה שמצוייר שם ואני צריך שתוציאי לי את זה מהראש." הוא הרגיש איך אגרופיו ושריריו מתקשים כשהביט בציור של קרול, אלנה הביטה בציור ואז בפליאה על אנגר.
"אנגר אני לא יכולה לעשות את זה." אמרה אלנה והגישה את הציור חזרה לאנגר.
"למה לא?" שאל בטון שהיה בו גם כאס וגם עצבות.
"שתי סיבות: אחת אתה המלך ואני לא יכולה להפר שבועות ולהשפיע על הזיכרות שלך. שתיים אני לא בטוחה שאני בכלל יכולה לעשות משהו כזה, אני לא כל כך חזקה אנגר." אמרה אלנה ונשענה לאחור במושב שלה.
"שטויות, אני מבקש ממך ואני לא אתנגד." אמר אנגר והביט ישר בעיניה החומות.
"אוקי, מה עם זה? אני ממש לא חושבת שזה יעבוד ואני גם לא ממש רוצה לעשות את זה." אנגר ניסה לדבר אבל אלנה המשיכה לפני שפצה את פיו "אלה נבואות, נבואות שג'נט חשבה שהן חשובות מספיק כדי לחלוק איתך." אנגר נאנח ושיפשף את מצחו.
"אני פשוט לא יכול להתמודד עם כל זה כרגע, יש לי עוד דברים על הראש חוץ מהוורבי שלי וקרול. אנחנו במלחמה נצחית אלנה," אמר אנגר והשעין את מרפקו על השולחן בניהם "ואני מפחד להגיד שאני לא בטוח שננצח." אלנה נגעה קלות בזרועו.
"אני יודעת שאיבדנו אח אנגר, אני יודעת שהייתם קרובים מאד. אבל אנחנו עוד עומדים, ואני בטוחה שבתולת הגורל תדאג ותשמור עלינו." אנגר חייך קלות וגם אלנה, היא קמה ממקומה ודחפה את הציור יותר לכיוונו של אנגר.
"תודה בכל מקרה אלנה," אמר אנגר וקם גם הוא "אני מעריך את העזרה שלך." אמר והיא חייכה והלכה לכיוון היציאה הראשית מהבר.
"שלום לך אנגר." קולו של הגבר היה מוכר באופן בלתי רצוי, אנגר הסתובב לעבר בעל הבר.
"למה לי העונג הפעם?" שאל אנגר והביט בזכר, הוא היה גדול מרוב הזכרים. חליפה מחוייטת עטפה אותו מכף רגל ועד ראש, הוא נשען על מקל הליכה באופן קליל אבל לא נראה שהסתמך עליו יותר מידי. בבר קראו לו רייג', אבל רק לזכרים משושלת האחווה ניתנו שמות כאלו וגם אז רק לפעמים. היו שמועות שאימו היא נבחרת שעזבה את הצד השני, אבל הזכר המסתורי לא בחר לחשוף הרבה מזהותו.
"שמעתי שהחבר שלך קלוד הפסיק עם העשן האדום, כמה חבל." אמר רייג' והביט על הרצפה, מאחוריו עמדו שניים משומרי הראש שלו. האחים טרז ומקס, שניהם גדולים כמעט כמו אנגר ושריריים לחלוטין.
"אני בטוח שזה פוגע בך יותר ממה שבו רייג', אבל אני טוח שהוא עדיין יחזור לכאן כדי לשתות אצלך." אמר אנגר והתחיל ללכת לכיוון יציאה האש מאחוריו.
"אני מקווה לראות אותך כאן יותר הוד מעלתך, כבוד גדול לארח את מלך המין שלנו." אמר רייג' כשאנגר הפנה את גהו.
"העונג כולו שלי." אמר אנגר בשיניים חשוקות ויצא מהבר.

"עכשיו הכל מובן ילד?" שאל מר. מ את מארק, הנער הינהן ובלע רוק ברעש.
"אל תדאג מארק, זה קצת כואב בהתחלה אבל הכל שווה את זה." אמר מר. ל כשעמד ליד הנער ומר. ל.
"מה שתגיד סנסיי, אחרי ששמעתי מה אבא שלי אמר לך החלטתי לעזוב. יש לנו בית קצת מחוץ לעיר שאני אוכל לישון בו עד שאני אמצא משהו יותר תמידי." אמר מארק ונמתח בעמידה שלו.
"החברה תיתן לך מקום ללון בו נער, לא יהיו לך בעיות עם זה. כל מה שאני צריך זה רק את האומגה, תהיה מוכן נער." אמר מר. מ ועצם את עיניו. האוויר מסיבו רטט לכמה שניות ואז לידו התגשמה דמות מכוסה חלוק לבן לחלוטין וברדס מכסה את פניה.
"הגיוסים עולים בקצב מ', אני שמח מאד." הקול העמוק הידהד בחדר ולא נשמע כאילו נבע מהדמות.
"תודה לך מאסטר, הנה המגויס החדש." אמר מר. מ והצביע לעבר מארק.
"הוא צעיר," אמרה הדמות "אבל מלא בפוטנציאל." המשיך וריחף לעברו.
"תודה אדוני." אמר מארק ונשאר נטוע במקומו כאשר האומגה התקרב אליו.
"אני בטוח שהוא יעשה עבודה טובה." אמר האומגה ושלח יד עטויה גלימה לבנה לעבר מארק, בתנועה מהירה הוא שלח את ידו לתוך בית החזה שלו. מארק נאנק ונפל על ברכיו, האומגה שלף את ליבו של מארק החוצה והניח אותו בצנצנת שנחה לידו.
"תן לו לנוח לכמה שעות, אתם תצאו לפעולה מחר עם ירידת החמה." אמר מר. מ והאומגה נעלם מהעין.
"תודה לך, אני אלמד אותו את כל מה שאני יודע. אני אבקש שתצמידו את הגב' ה למישהו אחר לבנתיים עד שאני אתמודד איתו." אמר מר. ל והניח את ידו על כתפו של מארק.
"איך שתרצה, למד אותו הכל." אמר מר. מ ויצא מהבית שהיו בו.
"בוא איתתי, מעכשיו אתה תפנה אליי בתור מר. ל. אתה מהיום לא מארק יותר, אתה מר. פ מפרוסט. מובן?" שאל מר. ל כשהוביל את מארק לאט לעברב חדר השינה הקרוב, בית החווה הזה היה שימושי ביותר. באסם הייתה את אותה הבנייה כמו במרתף ביער והמקום קרוב יותר לעיר, בנתיים הוא ישכון כאן.
"כן סנ- אה… מר. ל." אמר מארק.
"יפה מאד, עכשיו תנוח. יש לנו הרבה מה להספיק בבוקר, אנחנו יוצאים לצוד ערפדים."

"לא נראה שהוא יגיע, כנראה איכשהו הוא שמע שנתנו לנו את הכתובת." בריאן תרק את הטלפון הקווי חזרה למקום, השוטרת סוזוקי עמדה מולו וכך גם הרולד.
"אני בטוחה שנמצא אותו בוץ', אל תדאג כל כך." אמרה סוזוקי.
"אני פשוט לא יכול עם זה יותר, תגידו לצ'יף שאני יוצא לחופשה בנתיים. אני צריך קצת זמן הרחק מזה." אמר בריאן וקם ממקומו.
"ומה אתה רוצה שנעשה?" שאל הרולד והביט על בריאן.
"אני לא יודע, אבל אני צריך זמן לבד." אמר בריאן ויצא מהתחנה, משאיר את התג שלו במגירה במשרד אבל את האקדח שלו על הירך השמאלית שלו.
"הגעתם לתא הקולי של קרול אנא השאירו הודעה ואני אחזור אליכם בהקדם." צליל הציפצוץ גרם לבריאן להירגע.
"הי קרול, אני ניסיתי להגיע אלייך ולא ענית לי אז אני מבקש שתחזרי אליי בהקדם האפשרי. ביי." הוא ניתק את השיחה והכניס את הפלאפון לכיס, הוא נכנס למרצדס והתחיל לסוע. הוא לא ידע לאן הוא הלך עד שהגיע לפתח הבניין של קרול, הוא הוציא את המפתחות מחור ההתנעה ויצא מהמכונית. הבניין הנמוך היה נראה חסר חיים, העובדה שהשעה הייתה שלוש לפנות בוקר לא עזרה לרחובות הצרים והמוארים בעמימות בתאורת רחוב פחותה.
"בריאן, מזמן לא ראינו אותך כאן." קולה של האישה בא מאחוריו, אישה בלונדינית עם בגדים קצרצרים ויותר מידי איפור עמדה משמאלו.
"שלום פיץ', איך הולך?" שאל והניח את ידיו על מותניו.
"הכל טוב מותק, אתה עדיין בכוח?" שאלה ונשענה על עמוד התאורה מאחוריה.
"בנתיים בחופשה ללא תשלום," אמר בריאן וצחק "ואיך לך הולכים העיניינים?" שאל אבל הצליח להבין שהיא מסתדרת כשראה את הצמיד הזהוב על זרועה.
"מביאה לחם לבית, כשסוף סוף תצא מהעיניין המשטרתי המעייף הזה תן לי ביקור טוב בריאן. אני בטוחה שאתה יותר טוב מכל הלקוחות שלי יחד, עם הגוף הז… וואו. לילה טוב לך בריאן." אמרה האישה והמשיכה בדרכה במורד הרחוב, פרוצות לא היו משהו נדיר באזור הזה של העיר. הוא אפילו הכיר חלק באופן אישי, הן היו עזרה גדולה בתעסוקה שלו. בריאן הביט לחלון של קרול וראה שהאור כבוי והתריסים חצי מוגפים, או שקרול ישנה כבר או שהיא לא בבית כרגע.
'בבקשה אל תעלמי לי קרול, אני לא יכול לאבד גם אותך.' חשב לעצמו בריאן והלך חזרה לכיוון המכונית שלו.