אוצרות נעולים- פרק 1- אוצר לא אוצר
פרק 1: אוצר לא אוצר
לני הגיע סוף- סוף אל המדבר, והתחיל לחפור בנקודת הציון. הוא חפר עד שאת החפירה נתקעה במשהו. הוא פיזר את החול והבחין בתיבה ישנה וחומה ועליה היו מעוטרים דרקוני כסף.
החוקר התרגש מאוד, כי לקח לו כל כך הרבה שנים למצוא את המפה, ואחר כך את כל המסע הזה עד לנקודת ה"איקס". לני עמד באמצע המדבר השומם והחולי, התכופף והושיט ידיו לכיוון התיבה שנמצאה עמוק בתוך הבור שחפר.
למרבה הפתעתו התיבה לא הייתה כל כך כבדה כפי שציפה. הרי זהב הוא לא חומר קל, כך חשב, אבל מרוב סקרנות הוא לא חשב על זה כל כך.
במהירות לני מק'גייל הניח את התיבה מולו והתיישר. הוא עמד מול התיבה והסתכל עליה.
קוף המחמד של לני, מיילו, עמד על כתפו של החוקר וגם הסתכל בסקרנות על התיבה.
באיטיות לני הושיט את ידו לכיוון התיבה, ופתח אותה.
גם הוא וגם מיילו נדהמו לגלות שבתוך התיבה לא היו בכלל מטבעות זהב, או כסף או משהו דומה לזה. בתוך התיבה עמד לו, בודד ועלוב, ספר ישן ומאובק.
לני לקח את הספר. כריכתו הייתה חומה והיא הייתה נעולה על ידי מנעול פלדה חזק ביותר ועל כריכתו של הספר היה כתוב:"האוצר של פלוטוס".
"מה זה? איפה כל הזהב?" שאל לני בכעס וניסה לפתוח את הספר ללא הצלחה "אולי הספר הזה יוכל להדריך אותנו, הא? מה אתה אומר, מיילו?" והקוף החום צחקק.
"מה אתה צוחק?" נעלב לני "אני אומר לך שהאוצר קיים" אבל הקוף המשיך לצחוק ולגחך "אתה לא חייב להאמין לי" כעס החוקר שהבין שיכול להיות שהאוצר של האל פלוטוס, אל הכסף, בכלל לא קיים, ושהשקיע מחקר עצום ב… כלום.
"אבל איך אפשר לפתוח את הספר הזה?" קרא לני והרים אבן גדולה מאדמת המדבר והכה איתה במנעול, אך המנעול לא נשבר.
לפתע, כשלני הפך את האבן הוא הבחין במכתב שהיה דבוק באמצעות נייר דבק פשוט לצד האחורי של האבן.
"מה זה?" התפלא לני ופתח את המעטפה, הוציא ממנה את חתיכת הנייר והתחיל לקרוא בקול רם, בשביל שגם הוא וגם קופו ישמעו:" ברכותיי לני מק'גייל, מצאת את 'האוצר של פלוטוס'. ובטח ממש עכשיו גילית שהאוצר האמיתי לא נמצא כאן. הספר של קורבאק הוא שטות אחת גדולה. זה הדבר האמתי. נקווה שהמנעול מסוגל להיפתח, אחרת הגעת למבוי סתום. ואם המנעול מסוגל להיפתח, אז האם אתה תיפתח אותו ראשון?".
אפשר היה לראות את פרצופו החרד של לני, וגם על פרצופו של מיילו הקופיף אפשר היה להבחין בסימנים של פחד.
"מי זה קורבאק? למה הוא מתכוון? ומי בכלל כתב לי את הספר הזה?" הסתקרן לני "מיילו, אני חושב שכדאי שנחזור למיידלטאון עם הספר," אמר לני "יותר מדי מסוכן כאן".
תגובות (6)
הארות, הערות או סתם תגובות יתקבלו בברכה :)
בבקשה!!
אני אומרת מראש, התגובה היא יותר ביקורתית מאוהדת, אם אתה לא יכול לקבל ביקורת עדיף שתסתפק במשפט הראשון.
דבר ראשון, העלילה זרמה יפה מאוד והציגה במעורפל מה יהיה בהמשך הספר, אהבתי את זה מאוד.
דבר שני, והפחות נחמד- אני חושבת שהכתיבה קצת ילדותית ובשפה נמוכה, אולי כדאי שתנסה להחליף למילים קצת יותר גבוהות כשמתאפשר ולהוסיף יותר תיאורי רגש, מקום, מראה ורקע.
דבר שלישי, היו כמה חלקים שהיו לא נכונים מבחינת בחירת המילים, לדוגמא:
"אפשר היה לראות את פרצופו החרד של לני…" מי יכל לראות? לא היה שם אף אחד, אולי עדיף לכתוב "פניו של לני הפכו חרדות בין רגע", או כל ניסוח יותר ספרותי שתבחר.
בסך הכל הסיפור נראה יפה, אך אולי כדאי שתקרא קצת יותר כדיי להיכנס לרוח הכתיבה הספרותית.
אני מתנצלת אם משהו שכתבתי פגע, הכל היה במטרה לתת ביקורת בונה כמו שביקשת ושום דבר לא במטרה להעליב.
מה היה ילדותי ובשפה נמוכה?
ודרך אגב, לא נעלבתי. אני שמח שאת נותנת לי הערות:)
כמו שאמרתי קצת קשה לי לשים נקודה ספציפית, בגלל זה אמרתי שכדאי שתנסה לקרוא כתיבה ספרותית ולהשוות אותה לכתיבה שלך.