אוסטרון – פרק 4

הוא התאמץ לא לקלל בקול רם כשהענק המכוער הניף אגרוף מולו כשלארי עמד מנגד והחניק גיחוך. בתור בחור מגודל היריב שלו היה די זריז. שיניים מגעילות. יהיה חבל אם יקרה להן משהו.
אחרי שהתחמק בקלילות מהאגרוף התגלגל אחורה מתחת לשולחן מלא כלי העינויים כשנזכר שיש שולחן מלא בכלי עינויים מעליו. ואז השולחן התקפל פנימה מיד כשהוא נתן תנופה ימינה ונעמד חצי מטר מגוש מתכת ואיש גדול מאוד עם אגרוף פצוע ממזרק. טוב, נו. הוא תפס את המזרק בשיניו וירק אותו הצידה. הוא לא גאון הדור, אבל לא נראה שהיד המדממת שלו מפריעה לו כל כך. הוא המשיך לזרוק אגרופים באוויר. לא לקח לו הרבה זמן לכלוא את אוסטרון בפינה. אבל לאוסטרון זה לא הפריע. הוא אהב פינות.
הרים ידיים והכריז בעליזות: "בסדר! ניצחת! אני פשוט אלך מפה עכשיו…"
והתחיל להתהלך לכיוון היציאה. גוש הבשר הענק נשאר עם אגרוף אחד אחרון מוכן לנחיתה כשהסתכל על לארי במבט מבולבל. "הוא… הוא יכול לעשות זה?" אמר בלי להוריד את היד כשהוא מצביע על אוסטרון ומסתכל על לארי.
לארי נראה מבולבל בדיוק כמוהו עד שהבחין באוסטרון מחייך בעליזות תוך שהוא קופץ בשביל לתת לענק בעיטה קצרה אך יעילה בין הרגליים הבשרניות.
הוא התכופף.
אוסטרון חייך חיוך ניצחון.
הוא שלח יד אחורה בין הרגליים. הוא לא נראה שמח.
אוסטרון הפסיק לחייך.
הכול בסדר.
"אתה יודע איך שם שלי?"
מה…?
"שאלתי אתה יודע איך שם שלי?!"
אמר תוך שהוא מרים את אוסטרון מהצווארון וממטיר עליו רוק של זעם מתגבר.
"אה… בילי?"
"לאאאאאאאאאאאאאאאאא!"
צעק והטיח את אוסטרון על הקיר. לקח לו זמן להבין שאוסטרון עדיין לא מרוח על הקיר, פשוט תלוי לו על הכתף.
דבר אחד שצריך לדעת על ענקי זילה הוא הקיבולת הגבוהה שלהם לבעיטות במפשעה. עוד דבר הוא הרגישות שלהם לצביטות בכתף.
אוסטרון כמובן החל לצבוט לו בכתף. והוא האדים והחל לצרוח. אחרי שנייה אחת נפל על הברכיים. אחרי ארבע נפל על החזה. אוסטרון הרפה מעט.
"מה שמך?"
"ריהוקולופיטו…"
אוסטרון הגביר את הצביטה.
"אשאל שוב… מה שמך?"
"בילי! בילי?! בילי!"
"יופי."
לארי מחא כפיים לאט. אוסטרון לא הפסיק עד שבילי התעלף, ואז קם עם חיוך קטן של ניצחון שנעלם במהירות. לארי ואוסטרון עמדו עכשיו פנים מול פנים. לארי הוציא פיסת נייר מרובעת מהכיס הפנימי בחולצה שלו ומסר אותה לאוסטרון. "זו המשימה הראשונה שלך." אוסטרון לקח את פיסת הנייר ושם לב שהיא חתומה בשעווה, עם חותם פנטגרם שחור – הסמל של כת לרזאב. הוא הכניס אותה לכיס. "והמגורים שלי? שמעתי שיש אצלכם מגורי חיילים."
לארי העיף מבט בענק הזילה המעולף בפינת החדר. "כן. כן, יש אצלנו מגורי חיילים. אבל כרגע אתה עדיין בדרגת ריקרוט. זאת אומרת, ללא דרגה. אתה עדיין לא נחשב חייל. אחרי ביצוע המשימה הראשונה תיחשב ללוחם בשורותיו של לרזאב. אתה יכול ללכת עכשיו, היציאה בהמשך המסדרון שמאלה אחרי המדרגות העולות."

אוסטרון יצא מהבונקר מתוך פתח באדמה כקילומטר מערבה לריביקאן, ומיד ראה את גורדיו מרחרח את הפתח. "גורדיו!"
הוא נבח ואוסטרון צחק. "בטח עקבת אחרי הריח שלי לפה. ילד טוב" הוא אמר וגירד לו מתחת לסנטר. "בוא נקרא את זה עכשיו. מה אתה אומר?" הוא אמר ושלף את הפתק החתום. גורדיו נראה מסוקרן ושכב על הבטן. אוסטרון ישב ונשען עליו.
הוא שבר את חותם השעווה והחליק החוצה חתיכת נייר לבנה קטנה, כתובה באותיות קטנות עד שכמעט היה בלתי אפשרי לקרוא אותן. המשימה הייתה צפויה יחסית. התנקשות. המטרה- אלף בשם קאלירוס. התכלית- חסוי. כן, בטח, כאילו הם מגלים למישהו מה עומד מאחורי ההחלטות שלהם. מה שהיה מעניין הוא המידע על המיקום של המטרה, או ליתר דיוק, חוסר המידע. בשתי מילים- "יער גולג".