אולימפייה בין שני עולמות – פרק שני

"זה דווקא כן הגיוני, אני קורא מחשבות" אמר והמשיך "אני אנדי, אין לך ממה לפחד.”
אין לך ממה לפחד, אין לך ממה לפחד, מוחי הריץ את המשפט הזה במשך זמן שדמה כנצח, ברור שאין לי ממה לפחד, זה רק חלום. אני בבית ישנה, בינתיים אני אהנה פה קצת, קצת הרפתקאות לא יכולות להזיק לאף אחד.
אנדי פתח את פיו בכוונה לומר משהו, אבל כנראה שהתחרט וסגר את פיו.
"אני לירון" אמרה אחת, אם לומר את האמת היא הפחידה אותי טיפה, היה לה עור חיוור, שיער שחור ועיניים אדומות.
היא דמתה מאוד לאחד שעמד לידה, היה לו את אותו השיער השחור, אותם העיניים האדומות, אותו העור החיוור ואותם תווי הפנים.
"הוא אחי, קוראים לו לוקאס" לירון המשיכה, שוב כאילו קראו את מחשבותי, נחרדתי מהמחשבה הזו, זה לא כל כך נחמד לחיות בידיעה שאני כמו ספר פתוח, כל סודותי מתגלים ואני רק עומדת מנגד בלי לעשות דבר.
"כולכם פה קוראים מחשבות?” שאלתי.
"כולנו חוץ מליאו" אמרה אחת מהם עם שיער וורוד ארוך וחלק, כשהחוותה בראשה לכיוון זה שעמד לידה, היה לו עיניים צהובות זהורות ושיער קצוץ בצבע שחור. לפחות לא כולם יודעים על מה אני חושבת…
"אז תנו לי להבין אם הבנתי את השמות שלכם, אתה אנדי" אמרתי והצבעתי על האחד עם הקעקוע השחור "את לירון, והוא אחיך לוקאס" אמרתי והצבעתי על זוג האחים בעלי השיער השחור והעיניים שנראו כל כך לא מיוחדות לאומת העיניים של כל האחרים. “אתה ליאו" אמרתי והצבעתי על האיש בעל העיניים הצהובות זהורות "ו… מי את?” שאלתי
"אוי נכון שחכתי להציג את עצמי, אני קאלי" אמרה.
"מי את?” אנדי שאל אותי.
"שמי אולימפייה, אני מניו יורק.”
"ניו יורק? מה זה ניו יורק?” ליאו שאל בבילבול.
"איך אתם לא יודעים איפה זה ניו יורק?! תכף תגידו לי שאתם לא יודעים גם איפה זה הוליווד, או פריז" אמרתי.
"הוליווד? פריז?” לירון אמרה וממבטיהם של כל החמישה הם היו מבולבלים לגמרי, למה הם פשוט לא קוראים את המחשבות שלי ומבינים?!
"רעיון טוב…” לוקאס אמר ולאחר כדקה שמעתי אותם מתלחששים.
"היא הנערה מהנבואה" אנדי אמר.
"אתה בטוח?” קאלי שאלה.
"ברור שאני בטוח, היא מהעולם השני, והיא לא יודעת מה אנחנו.”
"סלחו לי, אבל אני לא נערה ואני לא יודעת על מה איזו נבואה אתם מדברים, אני בת 26” התפרצתי לשיחתם.
"26? היינו בטוחים שאת בת 16, הזמן כאן עובר אחרת מבעולם שלכם, כאן הוא יותר איטי כנראה חזרת בזמן כשעברת לכאן" אנדי אמר.
בעולם שלכם? נבואות? מה אנחנו?
אני לא בטוחה שאני מבינה מה קורה כאן, החלומות שלי תמיד היו מוזרים אבל, תמיד הבנתי אותם, בלי שום קשר לזה, החלום הזה היה בו משהו אחר…