אויב האהבה
האהבה
שמי : מוחמד עבד אללה פהמי!
השכלית: בעל תואר בפילוסופיה משנת 1943
עיסוקי : בעל מאה דונמים של אדמה חקלאית, אך תוכלו לראות בי גם כפילוסוף.
החלטתי להציג את עצמי כיוון שגליתי דבר חשוב: גליתי את אויב האהבה.
האויב שתמיד מנצח את האהבה, קוטל והופך אותה לאפר ששמו "הזיכרונות". יתכן ותבינו אותי יותר אם אספר לכם על ניסיונותיי באהבה שבגינם הצלחתי לגלות את אויב האהבה.[
אהבתי לראשונה כשהייתי סטודנט צעיר, שנה שלישית, בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת קהיר. שם פגשתי את "אמינה" שלמדה בשנה הראשונה. אמינה היתה צעירה ממני ולכן הרגשתי מחויבות כלפיה, שימו לב למלה המדגשת מחוייבות".
במשך הזמן התאהבתי באמינה אהבה עזה. וכשסיימתי את חוק לימודי וזכיתי בתואר "פילוסוף", נישאתי לאמינה. עברנו תקופה מאושרת ומלאה באהבה והערצה הדדית. יצאנו לטיולים יחד, בלינו יחד, ואהבנו יחד. כל הזמן הזה ראיתי את עצמי כמבוגר וכמורה והרגשתי שאני אחראיי לכל מעשיה. שימו לב למילה אחראיי.
באחד הערבים הוזמנתי אצל חבר למסיבה פרטית. הלכתי לבדי ונהניתי מהאירוע. שתיתי הרבה משקאות חריפים והייתי מעט שיכור. חזרתי הבית לפני חצות וכולי תשוקה וגעגוע לאמינה. חשבתי כיצד אני נכנס הביתה, מנשק אותה בחום ובלהט, מספר לה על המסיבה ועל החברים שפגשתי, והחשוב מכל: לשכב עמה במיטה ולהתנות אהבים.
נכנסתי הביתה. ראיתי את אמינה מקדמת את פני ברוגז רב, מבטיה היו כעוסים ומאיימים. מעולם לא ראיתי אותה במצב כזה.
זו לא אמינה שאהבתי!
זו לא אמינה שהכרתי!!
זאת לא אשתי אמינה
זו אמינה אחרת!!
ניסיתי לשאול אותה לסיבת כעסה. התנפלה עלי בצעקות רמות:
אתה לא יודע מה עשית!
אתה חושב שאני משרתת שלך!!
אתה נעלם לי ללילה שלם ועוזב אותי בודדה!!".
לא הועילו לי התירוצים השונים, לא יכולתי להרגיע אותה. לא נרדמתי כל אותו לילה! שכבתי על הספה בסלון, לא העזתי להיכנס לחדר-השינה. היא שכבה במיטה ומיררה בבכי מר. בבוקר נפרדנו ללא נשיקה וללא חיבוק, ללא חיוך. מאז למדתי לקח:
אני לא לבדי!
אני חי עם אדם נוסף
ויש לי מחויבות כלפיו.
אני חייב להתנהג בהתאם.
מחויבות זו המלה הנכונה.
התחלתי לחזור כל ערב בשעה שמונה בדיוק.
לא כי רציתי לחזור!
לא כי רציתי להיות עם אמינה!!
חזרתי רק עקב המחויבות שלי כבעל!
האחריות המוטלת על שכמי לדאוג לצרכיה של אמינה!
מאז כל התנהגותי ביטאה את מחויבותי ואחריותי כלפיה!
לנשיקותיי לא היה טעם של אהבה כי אם רק מחויבות של בעל כלפי אשתו!
אמצתי לי מועדים קבועים:
לחזור הביתה בשעה קבועה!
לראות עמה חדשות בשעה תשע בערב!
לבקר את הוריה בימי ששי!
לכל אירוע היה מועד קבוע ולא משתנה.
רגשי האהבה נעלמו.
נשארו רק רגשי המחויבות והאחריות.
שכנעתי את אמינה לעבור לקהיר, העיר הגדולה שם חיכתה לי משרה מכובדת של מרצה בכיר בפילוסופיה. עברנו לקהיר, אך לא השתנה כלום ביחסים שביני לבין אמינה. מכל האהבה הגדלה נשארו רק המחויבות וחוש האחריות ההדדי שבין בעל לאשתו!
בקהיר נפגשתי עם "כאותר".
גרושה צעירה ויפה שלא ניתן לעמוד בפני הקסם הרב שלה. התקרבו התיידדנו. הידידות הפכה לאהבה בוערת. סיפרתי לה שאני נשוי ואיני חושב לגרש את אשתי וכי מוטב שניפרד לפני שנסתבך באהבה כושלת. כאותר לא רצתה להיפרד. הסכימה להיות לי למאהבת ולא בקשה מחויבות מצדי: "מספיק לי לראות אותך פעמיים בשבוע, ולא אכפת לי שלא תעזוב את אשתך! אני מסכימה להסתפק בתואר של "מאהבת".
וכך שכרתי לה דירה במרכז קהיר וחלקתי את זמני בינה לבין אמינה. אמינה לא ידעה על קשרי עם כאותר כיוון שהקפדתי על לוח זמנים קבוע מראש. לכותר לא היה אכפת שאני ממשיך את קשרי עם אשתי. מצב זה נמשך חדשים רבים, בהם הרגשתי אהבה אמתית ומהנה.
עד למקרה הבא:
באחד הערבים חזרתי לביתה של כאותר. הראיתי אותה משוחחת עם חברתה הנאמנה. כאותר אמרה: "תכיר בבקשה את חברתי הנאמנה "סעידה". לחצנו ידיים והתיישבנו לשוחח. סעידה היתה בחורה מקסימה, עם גזרה נאה, שפתיים חושניות ועיניים שחורות וגדולות. ישבתי מול כאותר וסעידה. במשך הערב ראיתי כי כאותר הפסיקה לחייך. הרגשתי שהיא נסערת ויכולה להתפרץ בכל רגע. היא קמה ואמרה לסעידה: "אני מאוד עייפה, אודה לך אם תעזבי אותנו לנוח". סעידה נראתה מופתעת ונעלבת. היא עשתה את דרכה לעבר הדלת ויצאה לדרכה.
מיד עם צאתה שמעתי את כאותר מתנפלת עלי:
אין לך בושה!!
לא מספיק שאני שותקת על יחסיך עם אשתך?
אתה מעז להתעסק עם חברתי סעידה?".
ניסיתי להתגונן .
נשבעתי שלא היתה לי כוונה להתעסק עם סעידה
וכי כל רצוני היה לכבד אותה כחברה שלה ולא יותר.
כאותר לא השתכנעה בנימוקי!
היא שכבה במיטה ומיררה בבכי!
כעת אני מרגיש מחויבות משולשת:
מחויבות לאמינה כבעל!
מחויבות לכאותר כמאהב!
ומחויבות לסעידה כנפגעת על לא עוול בכפה!!
כובד המחויבות והאחריות היה עצום, הרבה מעל ליכולתי! לא יכולתי להמשיך בכך. הייתי חייב למצוא פורקן לתסכולי ולברוח ממחויבותי!
אז פגשתי את "נאהד".
נאהד פיצתה אותי על התסכול שהיה לי עם אמינה ועם כאותר. הסכימה לחיות עמי כמאהבת שנייה למרות שידעה על מחויבותי לאשתי כבעל ולכאותר כמאהב. לא העמידה לי תנאים ולא בקשה דבר מלבד אהבתי!!
אך בתוכי פנימה הרגשתי שאני מוסיף התחייבות נוספת!
כעת אני מחויב גם לנאהד.
מה הוא הלקח מניסיונותיי באהבה!!
חשבתי על כך רבות והגעתי למסכנות הבאות:
האהבה היא הרגש באחריות ובמחויבות!
בין האהבה לבין רגש המחויבות יש מאבק מתמיד!
אם תהיה האהבה חזקה יותר היא תנצח ותביס את המחויבות!
אם האהבה חלשה יותר, אז האחריות והמחויבות ינצחו ויביסו את האהבה!
זו כל התורה!!
אם אבדוק את ניסיונותי לאור המסכנות שפרטתי,
אז יתברר מעל לכל ספק
שאהבותיי כולן היו חלשות מרגש המחויבות שלי כבעל וכמאהב!
לכן רגש האחריות ורגש המחויבות הם אויבי האהבה.
יש לאהוב רק כדי ליהנות מהאהבה!!
תגובות (0)