אויב הממלכות-פרק3-רויה

ויולה הטיחה בדרקון מטר חיצים ללא הועיל, היא מתאמנת כבר שעות, מנסה להביס אותו.
"קדימה, ויולה!" גער בה אחד ממייסדי הממלכה השחצנים של רויה.
ויולה נאנחה-הדרקון נשף אש וקצוות השיער הבהירות שלה נשרו הישר אל תוך האדמה הבוצית של היער.
היא שלפה מתוך 'אשפת החיצים' שלה את הנשק הסודי, חץ הרעל.
ויולה כיוונה את הקשת, הישר אל מצחו והדרקון שילח אליה מטר להבות-אש צבעוניות.
"תפסיקי!"
האשליה התפוגגה, ויולה עמדה במרכז שדה פתוח, הקשת שלה מכוונת אל על.
"מה היה הביצוע המזעזע הזה?!" נזפה מייסדת חמורת סבר.
"אני-אני…" מלמלה ויולה, היא הייתה מותשת.
"את מה?! לא נוכל לסבול אימונים שכאלו, ויולה," אמרה המייסדת, היא נעצה בויולה מבט רצחני,
"את זקוקה לעוד אימונים."
ויולה גלגלה את עיניה, היא לא התמידה להתייחס כך לאנשים, אלא אם הם המייסדים.
היא למדה אומנות ומוסיקה מאז הייתה כבת חמש, השתדלו והשקיעו בה הכול, אך ורק כדי שתהיה שומרת מוצלחת.
"אני לא מוכנה!" רטנה ויולה, היא נזפה בעצמה על כך שהרעימה את קולה.
"איך את מעזה להגביר את קולך?לצעוק-עלי?!" רטנה השומרת.
ויולה השתתקה, היא ידעה שאם תפצה את פיה השומרת תוכל לצאת מכליה ללא מאמץ.
"אסיפה!" הכריז מייסד עטוי גלימה.
הם התקבצו, לחישות נשמעו פה ושם וויולה ידעה שרק נזיפות יצאו מהאסיפה הזאת.
"לכי, ויולה, נדון איתך בהמשך היום." אמרה המייסדת, היא נופפה לכיוון ויולה ופניה עטו פרצוף כעוס במיוחד, "להתראות!"
ויולה צעדה אל מחוץ לשטח האימונים, היא הביטה במכשיר האשליות-אף פעם לא קרה לה שהשתמשה בו אך הוא תמיד סקרן אותה, זה היה גוש מתכת גדול שמשנה את העולם מסביבך, את מה שאתה רואה, ויולה לא יכלה שלא להסתקרן ממראו המשונה.
היא התקדמה אל עבר הממלכה, הבתים הגבוהים נבנו עד לנקודה כה רחוקה שאותה ויולה לא יכלה לראות.
הבית שלה נבנה בסמוך לשטח האימונים, מאובטח לחלוטין. היא חיה אך ורק עם אמה מכיוון שאביה עזב אותן כשהייתה תינוקת, לא נולדו לה אחים.
"אמא?" קראה ויולה. אמה שתלה ירק כלשהו בתוך אדנית, על אדן חלון המטבח .
"ויולה, שלי!" חייכה, היא הסירה את כפפות הגינון המסורבלות וחיבקה את בתה, "צפיתי במעט מהאימון, נהדר, את הצלחת להביס את הדרקון בסופו?"
ויולה הנידה בראשה לשלילה.
"הו-" נאנחה אמה, "מתוקה שלי…"
היא אימצה אותה לחיבוק נוסף. "אני מצטערת לשמוע."
"הכול בסדר, אמא, לא נפגעתי, בסך הכול…נכשלתי," ויולה השפילה את מבטה, היא שנאה להיכשל ובכלל, לא להצליח במלאכתה, היא חונכה כדי שתצליח. בכל רגע מחיה העלובים.
אמה שתקה, היא נכנסה לבית הקטן שלהן והתיישבה למול שולחן המטבח, משעינה את ראשה על גבי זרועותיה.
ויולה חייכה חיוך עצוב ועלתה לחדרה. היא התיישבה למול הנבל שלה ופרטה על המיתרים…