אוזניים

האוזניים
בהישמע צלילי השעון המודיע שעת חצות, החלה הפעילות הקדחתנית באוזניו של אמיל. הוא היה אדם כבן ששים וחמש, גובהו כמטר שבעים, בעל כרס משתפלת מטה, שערו דליל ובקושי מכסה על פני קרחת אימתנית המגיחה מאחור, כמו משחקת עמו במחבואים. "נראית, לא נראית" עיניו היו תכולות בדליחות מסוימת, לא הייתה בהן הצלילות של נעוריו הזכורים יחד עם שובבותו הקופצנית. פנסיונר, צייר, שהחל תחביבו עוד בימי עבודתו, וכעת התמסר כליל לתחביבו. מזה מספר ערבים הוא שומע צליל רפוי באוזניו, משהו שאינו דומה לצלילים אחרים, שהוא פגש. הצלילים הזכירו לו מעין קידוח זעיר וחודרני, המתרחש בהפוגות חליפות. אמיל לא ידע עד כמה הוא שומע נכון -את הרעש באוזניו. כל ערב, באוזן התיכונה היו נערמות ערמות שעווה ,דלילות ומוצקות במרקמים מגוונים. את הערימות היו עורמים על מכולות זעירות, שהיו נעות בכוח הכבידה מלמעלה פנימה לתוך האוזן התיכונה, משם המשיכו לאוזן הפנימית. בה היו נמזגים לתוך אגן עגלגל קעור באופן שהשעווה לא תישפך החוצה. שותפים לתהליך היו פועלים זערערים ננסיים, שכל מלאכתם התמצתה בהעברת המכולות מהאוזן הפנימית, לאחר העיבוד הסופי של החומר אל מכולות גדולות יותר. אלה נעו על גבי מסילות לעבר העולם שמחוץ לאוזניים. שם נקלטו במלואן על תכולתן והועברו למפעל סמוך לביתו של אמיל, כחומר ליצירת נרות ומיני אביזרי נוי העשויים שעווה. אוזניו של אמיל נבחרו לייעוד זה בשל שערותיו הקשות, אף הסוררות שעמדו בזקיפות על עומדן ולא נתנו שחלקיקים טפלים יעכירו את השעווה. העיקול של אוזניו בין חלקיה אף שפר את היעילות הנדרשת למטרת המפעל. דווקא בשבת כאשר היה נח שעות רבות, או מרבה לישון היה שומע ביתר שאת את הרעש המתמיד באוזניו, וכך החליט לפנות ביום א' לרופא אוזניים בקופת החולים אליה השתייך.
אמיל פנה לרופא בתחינה: "דר' תציל אותי, אני הולך להשתגע מהרעש באוזניי, כל זמן שאני הולך לישון ואף יותר כשאני סוף סוף מצליח להירדם. אני צובר כזו עייפות, שאינני מסוגל לצייר אפילו ציור שלם אחד במשך שבוע!" הרופא שהיה מורגל לתלונות מסוג זה הרגיע אותו במעין אפטיה קלה, שנקלטה באוזני אמיל על אף מצוקתו האחרת בהן !"אמיל, ידיד, חבל שתתרגש, הגעת יפה לגיל, בו קיימות תופעות מסוג שכזה, אך בדרך כלל הן חולפות כעבור חודשיים שלושה. תחזור אליי אז, תיגש כעת לדלפק למיעוד חוזר ותשוב אליי לבדיקה. "תודה דר'" ענה אמיל ביבושת קלה, שכן חש, כי נזרק בתירוץ קש, ולא השתכנע שהבעיה כה נפוצה. בדרכו הביתה הגה רעיון. ליצור איזשהו מכשיר עם מראה פנימית לתוך אוזניו שיוכל להתרשם בעצמו, מה מקור הרעש וכך יתקרב אולי לפתרון כלשהו. אמיל היה זריז בידיו כצייר, לכן בן יממה הרכיב אביזר בעל מראה כפולה. האביזר התקפל לגודל קטנטן, הנפתח בתוך האוזן על ידי קפיץ, וכך מראה אחת משקפת על גבי מראה אחות את פנים האוזן. דבר פעוט אחד אמיל לא לקח בחשבון והוא התחכום של בעל המפעל על פועליו החרוצים, זה היה יותר מדיי יקר עבורם להיחשף, לכן הם הכינו לעצמם מסתורים זעירים בקפלי האוזניים-כך שלא ניתן היה לגלותם וודאי לא את המכולות. אל לנו להתפלא, כי כעבור חודשיים הרעש נמשך כרגיל, אמיל היה עצבני יותר ודרש להחליף לו לאלתר רופא אחר!