אווטר- האגדה של שיר פרק 18 הלחץ ממשיך!

נקודת מבט איימי:
ניכנסתי לוואן הלבן, היתיישבתי מאחור וחגרתי (בטיחות מעל הכל!).
"אני מוכנה" אמרתי
ליאוי התניע את המכונית ולאט התחיל לינסוע,היסתכלתי מסביב, חשבתי לעצמי איך דבר כזה יכול להיות אמיתי.
"ליאוי עוד כמה זמן נגיע?" שאלתי והוא לא ענה
"ליאוי?" שאלתי
ידיו של ליאוי נישמטו מההגה, התחלתי לפחד.
ראשו התחיל להיסתובב סיבוב שלם,ראיתי שעיניו נהיו שונות ומפחידות. הוא עשה קול מצמרר וחשף טורים של שינים צחורות ומחודדות.
"אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא"צרחתי.
הוצאתי את החגורה וקפצתי מהאוטו, היתגלגלתי על הכביש וניחבלתי קלות, אבל ניראה שהכביש ניחבל יותר, שקעים היו בכביש.
התחלתי ליבכות, השיפשופים שרפו לי ופחדתי, פחדתי כלכך.
"את באה איתנו" שמעתי קול עבה
היסתובבתי ופיתאום לא ראיתי כלום.
נקודת מבט שיר:
רצנו, רצנו כלכך מהר שלא היינו בטוחים איפה אנחנו.
"מה נעשה? לאן נלך עכשיו?" שאלה דני.
"אני חושבת שאני רואה בית" אמרתי
רצנו לכיוון הבית, צילצלנו בעדינות על הפעמון (כי לא היה לנו כוח לצלצל חזק).
אישה נאה פתחה לנו את הדלת, היה לה שיער בלונדיני אסוף בגולגול, שימלה אדומה ועל עיניה היו מרוחות כמויות של אילרנר.
"אוי לי! ילדים מיסכנים שכמותכם מה אתם עושים ביער?" היא שאלה בדאגה
"הלכנו לאיבוד" שיקר סטיב
"אנחנו לא יודעים איפה ההורים שלהם ואם קרה להם משהו" המשכתי מהשקר של סטיב.
"בואו תיכנסו, יש לי שוקו חם ועוגיות חמאה" הגברת אמרה בידידות והכניסה אותנו.
"אם ההורים שלכם לא ימצאו אתכם תוכלו להישאר לישון פה" היא אמרה בקול רך.
"תודה לך" אמרתי
ניכנסנו לבית וליבנו החסיר פעימה