אווטר- האגדה של שיר פרק 17 מעט מלחיץ

נקודת מבט שיר:

~חלום~

ראיתי דרקון ענק, דרקון חצי שקוף.
"מה זה?" שאלתי את עצמי
אש ניפלטה מפיו של הדרקון, אני הצלחתי לחסום אבל מאחורי שמעתי צרחה.
"האו!" קראתי אבל הוא נעלם
"למה?! מה עשיתי לך?" שאלתי אבל הדרקון נעלם בצללים

~סוף חלום~

קמתי מיתנשפת, הלכתי 'לסלון' שבנינו אבל האו היה שם, נאנחתי בהקלה.
האו היסתובב אלי, אבל סיבוב שלם עם הראש, נהפכתי לחיוורת, עיניו האפורות הפכו לשחורות ופס צהוב חצה אותן.

"אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא" צרחתי
סטיב רץ אלי
"מה קרה?!" הוא שאל ואז היסתובב אל האו והיתנשף
האו פתח את פיו ו-4 שורות שינים מחודדות וצחורות כלכך שכימעט היסתוורנו.
"איפה כולם?!" שאלתי
הלכנו לחדרים, טריס שכבה עם עינים פקוחות כמו של האו, ראיתי את סטיב, דימעה זלגה על לחיו.
"היא תהיה בסדר" אמרתי כדי לעודד את סטיב אבל לא היתי כלכך בטוחה.
הלכנו לחדר של דני של נעמה ודני, ראינו את דני בוכה ונעמה עם עינים פתוחות כמו טריס.
איזבלה ניכנסה בפחד לתוך החדר.
"מה קורה פה?!" הא שאלה בפחד
"זה ניראה כאילו כל הלא כשפים כושפו" אמרתי
"אבל מה איתי! אני לא כשפית!" אמרה דני
"משהו מוזר קורא פה" אמרתי
נעמה התחילה לקום מהמיטה וראשה היסתובב סיבוב שלם.
"נעמה!" דני צרחה בפחד ונעמה רק פתחה את פיה וחשפה שינים כמו של האו והשמיעה קול מצמרר.
נעמה התחילה לקום והיא הלכה באיטיות אל דני ושמה את ידה על כתפה, דני מרב פחד לא יכלה לזוז.
"נעמה?" היא שאלה בפחד
"הדרקון השחור איבד את הנקודה הלבנה, ישתלט על האחד ומשם יעביר לאחר" היא אמרה בקול מצמרר.
היא חיזקה את אחיזתה בכתפה של דני עד שציפורניה חדרו לעורה, דני ניסתה להישתחרר אך בקושי הצליחה.
איזבלה עשתה כשף מים והפילה את ידה של נעמה בעזרת גוש קרח.
"אנחנו חייבים ליברוח!" אמרה איזבלה והסכמנו איתה
"אבל מה עם נעמה!?" שאלה דני בוכה
"אנחנו בסכנה כל עוד שאנחנו בקרבתם" אמרתי ודני היא לא יהחידה שבכתה גם סטיב.
רצנו ויצאנו מהמיבנה, מפוחדים ובוכים