אהבה קטלנית פרק 5

פרק 5
נ.מ תומאס
"עוד." אמרתי והנחתי את הכוס הקטנה של הוויסקי על הבר, הייתי ישוב על הכיסא והבטתי בכוס.
"אדוני אתה בטוח? שתית 35 כוסות" הוא ניסה לעזור לי, גלגלתי את עיניי,
"אני נראה לך כמו שנראה שתוי מספיק? תביא לי עוד כוס!" צעקתי,
"אני צריך תעודה מזהה." הוא אמר, חיקיתי את דיבור שלו באיטיות והוצאתי את התעודת זהות שלי.
"תומאס בין." הוא קרא, חטפתי מידו את תעודת הזהות וביקשתי עוד כוס, הוא מזג ושתיתי אותה כמו מים.
'אתה מתגעגע לזה, אל תשקר לי' נזכרתי במילותיו של אדי ושברתי את הכוס.
"קח." הבאתי לו 5 שטרות של 100 דולר כול אחד, עיניו נפערו והוא מיד לקח את הכסף.
"בוא שוב אדוני?" הוא חייך והוריד את הכובע המגוחך שהיה לו, פלטתי נחירה ויצאתי מהבר הריק.
– –
"אוי פטרישה.." לחשתי לעצמי ומצמצתי מספר פעמים.
"תהרגו אותי וזהו. אין לי כבר למה לחיות." אמרתי חלושות ונפלתי על המדרכה, הבטתי בנערה אחת שישיבה עם חבר שלה בבית הקפה סטארבאקס המוכר והאהוב,
השתמשתי בשמיעת העל שלי כדי לשמוע מה הם מדברים
"אני אוהב אותך.." התפוצצתי מצחוק, התחלתי להקשיב שוב הפעם הנערה דיברה,
"אני חושבת שעדיף שנהיה ידידים כרגע.." התגלגלתי מרוב צחוק , קמתי מהמדרכה שאני ממשיך לצחוק. מרוב הצחוקים כבר כאבה לי הבטן, (אני יודע, יש לי מצבי רוח משתנים) צעדתי לעבר שניהם.
"לא יכולתי שלא לשמוע את השיחה שלכם.. אתם מאוד מצחיקים.." צחקתי בקול,
הבטתי בנערה, היא הייתה נראית כמו מלאך, מלאכית בעלת שיער בלונדיני ועיניים כחולות, שפתיים דקיקות ואדומות בהירה במיוחד.
הוויסקי כבר התחיל להשפיע עליי, הכאב ראש העצים התחיל לגבור ונפלתי על זרועותיה, מרוב הכובד הכיסא נפל לצד ונפלנו על הרצפה,
"היי תתרחק ממנה." אמר הנער, הוא הרים אותי ממנה והתחלתי לרחרח אותו חלושות,
"מזדאב.." לחשתי באוזנו וצחקתי,
הכול נהיה שחור והתעלפתי.
***
"בוקר טוב סאנשיין" הנערה אמרה וחייכה אליי, שכבתי בתוך מיטה עם מצעים ורודים נקיים ולמרות כול בני האדם המטופשים, לא כאב לי הראש כלל.
"איפה אני?"
"אתה התעלפת, ואז לקחתי אותך לבית הספר שלי ונרדמת לך כאן." היא אמרה בפשטות, כאילו זה סתם עוד מישהו מהשגרה שלה. "ולמה שתעשי את זה?" שאלתי,
"כי אני צריכה שתסביר לי משהו. משהו חשוב." היא אמרה ורכנה לעברי כאשר היא אחוזת בזרועי, היא הרימה אותה והראתה לי את הזרוע,
"מה כתוב פה?" היא אמרה וניסיתי לקרוא את מה שכתוב
"Για να φτάσετε στο δρόμο ελατήρια είναι δίδυμες ψυχή μου"
"אין לי מושג" מצמצתי מספר פעמים,
"תחשוב טוב! כי מה שכתוב פה אולי יכול לרמז לי איפה נמצאת אימא שלי, היא כתבה לי את המילים האלה על היד כאן בזרוע לפני שהיא נעלמה." היא הראתה לי את הזרוע שלה, החיוורת, היה כתוב אותו כיתוב.
"איפה אני נמצא?" קמתי מהמיטה,
"אתה נשאר כאן איתי, עד שנגלה מה הפירוש של זה." היא אחזה במפרק ידי בחוזקה,
"קשוחה." חייכתי חצי חיוך, וחשפתי את ניביי,
"אני יודעת מה אתה." היא אמרה ונעצה את הפגיון שהיה לה על השולחן ברגלי, היא שלפה אותו והפצע החלים כמה שניות לאחר מכן.
"ערפד." היא חייכה,
"ואתה נמצא בבית ספר לקטילת ערפדים ומזדאבים. אז אל תעשה שטויות." היא אמרה ובלעתי את רוקי בפחד,
"אם אתה תברח לי, אני לא אתן לך את זה." היא אמרה ואחזה בטבעת השמש שלי, הטבעת היחידה שיכולה להחזיק אותי מול השמש חי.
"אתה נשאר כאן בבית הספר אם אתה רוצה להשיג את זה. אני אחזיר לך את זה ברגע שנקבל תשובה." היא סיכמה והלכה מהחדר כאשר היא מכניסה את טבעת האור שלי אל תוך הכיס ג'ינס שלי.