אהבה קטלנית פרק 4

פרק 4
נ.מ לוס
"נו?" סקרתי עם עיניי את פורטר, היה נראה שמשהו מטריד אותו שלא הצלחתי לפענח.
"נו מה?" הוא החזיר את מבטו אליי ובאותו רגע הסטתי את מבטי לעבר הרחוב והדרך שלפנינו,
"אתה מוכן להסביר לי מה קרה לך? אתה נראה כאילו אתה רצחת מישהו ואתה לא מספר לי.." חייכתי חצי חיוך, -"מה? לא מה פתאום!" הוא החמיץ פנים והמשיך להביט בי,
"הלוואי שזה היה זה.." הוא סיננן בשקט אך עדיין שמעתי את זה, אחזתי במרפק ידו ועצרתי אותו מלהמשיך ללכת. הוא הביט בפניי, בפעם הראשונה שאני רואה את זה, הייתה לו קעקוע על הכתף בצורת נשר שחור ע כנפיים כאורך 5 סנטימטרים.
"אתה מוכן להסביר לי מה עובר עלייך, אני חברה טובה שלך, ומה שלא יקרה זה לא ישנה את הגישה שלי אלייך, או את החברות שיש בינינו."
"אני.." הוא תהה אם לומר או לא, לאחר דקת שתיקה הוא ענה,
"אני או-" הוא נד בראשו לשלילה,
"אתה מה?" התקרבתי אליו, דמעות היו בעיניו.
"אני אוה-" הוא ניסה לומר אבל הטלפון שלי צלצל, הצלצול קטע אותו והוא גלגל את עיניו.
"דחוף?" עניתי במהירות לטלפון,
"ערפדית מתה בדירה של עשיר אלמוני, ככל הנראה משבירת מפרקת. צריכים אותך. עכשיו." אמר סקוט במהירות וניתק את הטלפון.
"אתה יכול לחכות עם זה רק עוד שעה?" ביקשתי ממנו, כמו תמיד הוא הנהן וחייך חצי חיוך, חיבקתי אותו ומיד רצתי לעבר הכתובת שסקוט שלח לי בטלפון.
– –
"אוקי, לפי איך שאני רואה את זה התנהל פה מאבק בין שני ערפדים." הוא אמר בעודנו הולכים במסדרון הצר לקראת הדירה, הוא פתח את הדלת והדירה נחשפה אל מול עיניי, היה חור בגודל של 2 מטרים בקיר הסמוך ומנורה מגואלת בדם בצד השני,
"בואי תראי את החור הזה." הוא צעד והצביע על החור, צעדנו לעבר החור והוא התכופף. הוא מדד עם מטר את אורכו של החור והנהן.
"כמוני שחשבתי, התנהל מאבק בין שתי ערפדים ששונאים אחד את השני. החור הוא בגודל של 2 מטר בערך, מה שאומר שצריך תנופה משם, הוא קם ממקומו ונעמד מולי, היינו במרחק של 3 מטרים מהחור הוא הניח את ידו על צווארי בעדינות, הוא עשה הדמיה שמה היה קורה אם הוא היה דוחף אותי בחוזקה הוא התכופף מעט ונכנס ממש היישר לחור, "רואה?" הוא חייך, הנהנתי.
"זהו להיום." הוא סיכם ועזרתי לו לקום, רציתי ללכת אבל הוא אחז במפרק ידי כמו שעשיתי לפורטר.
"אני מצטער על אתמול, במבחן אמצע החורף. כנראה הגזמתי עם המכות שנתתי לך," הוא הסמיק, חייכתי חיוך ביישני.
"זה בסדר." אמרתי,
"בואי רגע" הוא משך אותי לעבר חזהו, ניסיתי להתנגד אבל הוא היה חזק מדיי הוא הניח את אצבעותיו על הלחי שלי והעביר אותם בעדינות שגרמה לי לצמרמורת, ידו השנייה התנגבה אל המותן שלי והוא חייך,
"מהרגע הראשון שראיתי אותך, התאהבתי." הוא חייך והתקרב אל שפתיי,
"אני מצטע-" אמרתי אבל הוא קטע אותי עם הנשיקה שלו, מיד דחפתי אותו ממני והתנתקנו במהירות.
"אני לא אוהבת אותך, אפילו לא קצת." אמרתי באכזריות, הפנתי את גבי אליו והתחלתי לצעוד,
"חכי!" הוא קרא,
"יש משהו שאת צריכה לדעת על החבר שלך, פורטר." הוא אמר והסתובבתי חזרה.
"אני חושב שהוא מזדאב." התחלתי כבר להתעצבן,
"חתיכת חרא! אתה מקנא בו כי אתה לא חצי ממה שהוא יהיה אי פעם! אתה מגעיל ומלוכלך. ואני נשבעת לך שאם תבוא אליי עוד פעם אחת עם הדעה המטומטמת הזו אני רוצחת אותך. על המקום. באותו רגע." אמרתי והלכתי.
– –
"איזה מטומטם" סיפרתי לפורטר על מה שסקוט חושב, הוא משך בכתפיו.
"אני חושב שהוא עוד יותר אידיוט כי הוא ניסה לנשק אותך.." פלטתי נחירה.
"למה אתה חושב שאני לא שווה נשיקה?" הרמתי את גבותיי והתקרבתי אליו, הוא הסמיק והתיישר בכיסא. התיישבנו בבית קפה והוא לגם מכוס התה שלו.
"אני חושב שאת שווה אפילו הרבה יותר מזה." הוא אמר והסמקתי עוד יותר,
"סוטה!" זו המילה שיצאה לי מהפה, הוא מיד התחרט על מה שהוא אמר וניסה להסביר את עצמו.
"אז מה ניסית לומר לי היום?" שאלתי, היינו ממש קרובים אחד לשנייה.
"אני.. אני אוהב אותך." הוא גמגם אך לבסוף אמר בבטחה ופחד באותו הזמן.