אהבה קטלנית פרק 3

פרק 3
נ.מ תומאס
"היי, הגעתם לתא הקולי של פטרישה אנא השאירו הודעה אחרי הצפצוף.. *צפצוף*" כבר זו הפעם השלישית שאני שומע את התא הקולי הזה..
היא ניסתה לעזור לי ואני לא נתתי לה. כי הסודות שלי מסוכנים מדיי, אפלים מדיי. "חיפשת אותי?" שמעתי את קולה של פטרישה מאחוריי, הסתובבתי באיטיות וחייכתי חצי חיוך,
"הייתי מטומטם.." אמרתי חלושות והשפלתי מבט, היא התקרבה אליי וחייכה. היא העבירה את ידה אל מאחורי עורפי והתקרבה אל שפתיי. "אתה יכול לספר לי כול דבר שקרה לך בעבר אני כאן, איתך" היא נשקה על צווארי והגיעה ממש לסף שפתיי. העברתי את ידי מאחורי שערותיה והתנשקנו, היא העבירה את שפתיה לצד ואני העברתי אותם לצד השני, היא הניחה את היד השנייה על צווארי ושמתי את ידי על מותניה. "אני אוהבת אותך.." היא לחשה לאחר שהתנתקנו.
"תומאס!" לפתע פרץ אחי, כאשר חיוך על פניו והוא מאושר לגמרי. לבוש בחולצת טריקו חומה צמודה וג'ינס שחור ארוך. דיי מפתיע שלא היה לו קר.
"סוף סוף אני פוגשת אותך אדי" היא חייכה לעברו, והוא חשף שיניים לעברה כדי שתפחד, מיד היא נרתעה לאחור. "מה אתה רוצה?" שאלתי וישר פניתי לנושא, הוא גלל את עיניי והלך אל הבר החום שהיה לי בבית ומזג לעצמו כוס וויסקי, "דבר ראשון, לשתות.." הוא הסתובב לעברו ושתה את כול תחולת הכוס, "ודבר שני," הוא אמר והשליך את הכוס על הקיר, היא נשברה והוא המשיך לדבר:
"בוא נעשה חיים." הוא נשך את שפתו התחתונה כדי לגרות אותי.
"הפסקתי לשתות אדי" כיווצתי את ידי לאגרוף,
"אתה חושב שאני לא זוכר?! הרי אתה כלאת אותי במחסן ללא דם וללא שום יצור חי. והבאת לי כוס דם של סנאי רק פעם בחודש!" הוא צעק והתקרב אליי בזעם,
"אתה הגזמת!" הסברתי את עצמי, אבל לא היה ממש אפשרות להסביר.
"היו לנו רגעים מדהימים שהיינו מולקים לאנשים את הראש ומוצצים כול טיפה אחת של דם. את אותם רגעים דפוקים שהיינו רוצחים ציידים וצוחקים אחד עם השני. אתה מתגעגע לזה, אל תשקר לי." הוא חייך ופטרישה נרתעה לאחור,
"לאן את חושבת שאת הולכת נסיכה?" הוא רץ במהירות לעברה ושבר לה את המפרקת, "לא!" צעקתי והתנפלתי על הגוף של אדי, הוא הכה עם אגרופיו את גבי אבל ניסיתי להתנגד לכאב. הוא תפס אותי מהצלעות והשליך אותי על הקיר שהיה מולנו.
"אני חזק יותר, תחשוב אתה לא שותה דם אנושי כבר יותר מ200 שנה, אני שותה כול יום שעובר דם אנושי." הוא רץ לעברי ונעץ את המנורה שהייתה על השולחן בבטני, נאנקתי לכמה רגעים והכתי עם אגרופי את פניו, ראשו נשמט לאחור והוא נפל על הרצפה,
"אתה עדיין חלש.." הוא צחק ובעט בי עם רגלו, נוצר חור ענקי בקיר ונאנקתי. הוא אחז בחולצתי והשליך אותי אל הקיר השני, נפלתי על הרצפה ואחזתי בפיגיון מתכת, אדי רץ לעברי וברגע הנכון הרמתי את הפיגיון ודקרתי את בטנו עם הלהב, הוא נפל על הרצפה ושלף את הסכין בעדינות מבטנו. הוא חייך ואמר:
"נמשיך את הריקוד שלנו אחר כך." הוא רץ לעבר החלון, קפץ ממנו ונעלם.
"לא.." אמרתי חלושות ואחזתי בפצע שלי, הוא החל לדמם אך זה לא מה שהפריע לי. מה שהפריע לי זו הגופה של פטרישה.
"לא.." לחשתי שוב רק הפעם הבטתי על הגופה שלה, צעדתי חצי צולע חצי הולך לעבר גופתה, כאשר הדמעות חונקות את עיניי. "פטרישה.." שפתיי רעדו ונפלתי על ברכיי,
"לא.." הדמעות נפלו על עורה החיוור ועיניה היו עצומות ויפיפיות בו זמנית, הנחתי את ראשה על ברכיי ובכיתי.
"פטרישה!!" זעקתי לשמיים והדמעות לא חדלו מלרדת.