אהבה בלתי אפשרית פרק 4.
טוב אם לכלול את זה ברשימת הדברים הכי מוזרים שקרו לי בחיים- זה יהיה ראשון, אקסטרה ראשון.
מה לעזאזל זה היה?!
למה הם דיברו עלי?!
מי הוא סם?!
מי היא אוליביה?!
מה הם?!
ולמה הם אמרו שאני צריכה להשתנות?!
מלאכית הרפואה?!
למה הם דיברו על סהר?!
כל כך הרבה שאלות צצו לי בראש שהרגשתי שאני משתגעת.
דחפתי את הכיסא שלי אחורה ויצאתי מהכיתה בדיוק כשמר מורטון וסם נכנסו.
"רוני!" סם ואוליביה קראו לכל אחד נימה מפוחדת.
רצתי לשירותים. ידעתי איפה הם בגלל שעברתי ידם בדרך לכיתה.
נעלתי את הדלת אחרי.
הדמעות התחילו לצאת.
לא ידעתי למה אני בוכה.
הכל היה כל כך מוזר.
העובדה שיכולתי לשמוע אותם. שהם דיברו עלי. על סהר.
"רוני." הקולות של סם ואוליביה הקפיצו אותי.
"תסתלקו." אמרתי להם בקול רועד.
"מה אתם?!" שאלתי היסטרית.
הם פתחו את הדלת ונכנסו לשירותים.
יופי סם, הוא נכנס לשירותים של הבנות.
"מה אתם רוצים ממני? איך נכנסתם לפה?" שאלתי מפוחדת.
"אל תפקפקי אף פעם בכוחה של סיכת שיער." סם אמר.
"רוני אנחנו לא נפגע בך." אוליביה אמרה.
"למה דיברתם עלי ככה? מה אתם?!" שאלתי.
הם העיפו מבטים משונים אחד בשני.
"רוני." הקול הפוחד של סהר הופיע.
"תתרחקו." הוא אמר כשראה אותי עם דמעות ואותם עומדים מולי.
"סהר, רק תקשיב שנייה." אוליביה אמרה.
"קודם תתרחקו."
"נראה אם היא בכלל תרצה שתתקרב אליה." סם זרק אליו.
"תתרחק." אמרתי.
"רוני.."
"עכשיו."
הוא לקח צעד אחורה.
"מה הולך כאן?" הוא שאל את אוליביה וסם.
"אנחנו נסביר לך הכל. השומר." סם אמר.
סהר החוויר.
"או, כן. גם אנחנו כאלה." סם אמר.
"אבל הייתי מבחין בכם."
"לא אתה לא." אוליביה התערבה. "אנחנו מיוחדים. בדיוק כמו רוני."
"די להגיד שאני מיוחדת! אני לא! אני רק ילדה רגילה!" התפרצתי.
"לא את לא." אוליביה אמרה ברכות.
"כן אני כן."
"רוני את לא ילדה רגילה. את בכלל לא אנושית."
"מה?!" שאלתי בהלם.
"למעשה אף אחד מאיתנו לא כזה."
"מה?" שאלתי חלושות.
"את מלאך. כל אחד פה מלאך. טוב לא בדיוק." אוליביה המשיכה.
"מלאך..?"
"המלאכים מתחלקים לשתי סוגים. מלאכים ומלאכים של החושך."
"החושך?"
"אני וסם, אנחנו מיוחדים. אמא שלנו הייתה מלאכית החושך ואבא שלנו מלאך. בזכות האהבה אמא שלנו השתנתה למלאכית אבל לא לפני שהרתה. כך נולדנו אנחנו. תערובת של מלאך ומלאך החושך. כל אחד מאיתנו יכול להשתנות בקלות למלאך החושך במקום למלאך. כלומר אחד מאיתנו. אני כבר השתנתי. סם עוד לא." היא סיימה. "זה לא היה ישיר מדי נכון?" היא שאלה מודאגת.
"סהר? זה נכון?" פניתי לסהר.
הוא התחמק מהמבט שלי.
"אז זה נכון?!" הדמעות נעצרו והזעם גאה. "שבע עשרה שנה אנחנו גרים באותו בית ואף פעם לא טרחת לספר לי?!" התפרצתי על סהר.
"כל עוד את לא יודעת על זה ההילה שלך פחות חזקה ואין סכנה." סהר אמר.
"אבל אתם!" פניתי לסם. "אתה ומר מורטון אמרתם שאני מיוחדת. דיברתם על הנבואה או משהו."
"אתה רציני?!" אוליביה וסהר פנו אליו.
"מאט העלה את זה." סם התגונן.
"מאט?" אני וסהר שאלנו.
"מר מורטון." אוליביה אמרה קלות.
"אז כן. רוני מיוחדת." סהר התחיל לומר. "היא לא רק מלאך היא גם-"
"כולכם עכשיו לאחוז בי!" מאט- או מר מורטון?- וטרייסי התפרצו לשירותים.
"מה הולך פה?" כולנו שאלנו ביחד.
"עכשיו!" כולנו כולל טרייסי נאחזנו בו.
הא עצם עיניים ופתאום שמתי לב שהוא משנה צורה, הופך ליותר צעיר, וכנפיים- כנפיים?!- לבנות צמחו לו על הגב וכל הבגדים שהוא לבש הפכו לבנים.
"אויש, אתה צוחק." אמרתי.
ואז ראיתי גם את סהר אוליביה וטרייסי משתנים. רק אני וסם נשארנו בצורת אנוש.
פתאום הרגשתי שאנחנו מתרוממים.
התרוממנו לכיוון התקרה וחיכיתי להתנגשות אבל היא לא הגיעה. עברנו דרכה.
טוב, אחרי היום הזה שום דבר כבר לא יפתיע אותי.
אני בספק אם מישהו בכלל רואה אותנו.
"מאט, מה הולך כאן?!" סם שאל.
"המועצה קוראת לנו. בקשר למלאכים השחורים. ורוני."
"מה דחוף בזה?" אוליביה שאלה.
"הם לחצו על האופיאוטר ושלחו את נתנאל." טרייסי ענתה.
ראיתי שכולם הבינו למה זה דחוף. רק אני לא.
"אז לאן אנחנו הולכים- כלומר עפים?" שאלתי.
"חזרה הביתה. לשמיים."
תגובות (1)
תמשיכיייייייייייי מיייייייייייייייייייד