אהבה בלתי אפשרית פרק 2.

"תגידי את מטומטמת?! תראי מה עשית!" הוא צעק עלי.
מסתבר שכשנתקלתי בו שפכתי עליו את כוס הקפה שהוא החזיק ביד.
אופס?
"אמרתי שאני מצטערת לא?" שאלתי.
"זה לא עוזר לי!"
"אז פעם הבאה תסתכל לאן אתה הולך." הוא התחיל לעצבן.
"פעם הבאה תסתכלי את לאן את הולכת!" הוא גם התחיל להתעצבן.
"מעצבן." נשפתי בכעס.
"מעצבנת."
לטשנו אחד בשני מבטים מעוצבנים.
אני חייבת לציין בחלום, כשהוא שותק, הוא הרבה יותר חמוד.
"רוני!" שמעתי את אוליביה קוראת לי.
"מה?" הסתובבתי אליה עצבנית.
"טוב תהרגי אותי וזהו, למה את עצבנית?" היא שאלה ואז העיפה מבט מאחורי. "עכשיו הכל מובן." היא צחקקה.
"סם, באמת השעה הראשונה של הילדה פה, כבר הצלחת לעצבן אותה?!" היא שאלה אותו.
"כן." עניתי לה.
"היי, זה לא שהיא היחידה שהתעצבנה." הוא אמר וזה נראה כאילו ממש אש בוערת לו בעיניים.
"סם.. תיזהר." היא הזהירה אותו ממשהו. "זה יכול להתפרץ. ואז הלכו כל הסיכויים שלך."
"בסדר.." הוא אמר מנסה להירגע. האש בעיניים שלו שככה מעט.
"טוב, את באה? אנחנו מאחרות לשיעור." אוליביה פנתה אליי.
"כן בטח. " לטשתי בו מבט אחרון ופנית לאוליביה.
"מה אני עושה עם המכנסיים?!" הוא שאל.
"אני לא נוגע בהם." אמרתי.
"אל תבנה עליי." אוליביה אמרה, ושתינו נכנסנו למעבדה.
"אני רק מקווה שלא מנתחים צפרדעים." אמרתי לה כשהתיישבנו.
"לא בדיוק יום המזל שלך."
"לא, את לא רצינית."
"למה?"
"נקצר- את מי את מעדיפה לראות בורח מהכיתה בצרחות- אותי או את הצפרדע?" שאלתי באנחה.
היא צחקה. "אותך." היא אמרה.
"שונאת אותך." זרקתי עליה פיסת נייר.
"תעמדי בשקט המורה נכנס." היא אמרה לי בצחוק.
נעמדתי והבטתי במורה.
"שלום, תלמידים אתם יכולים לשבת." וכולם התיישבו ברעש, "בגלל שאני רואה שיש לנו תלמידה חדשה אנחנו נדחה בכמה דקות את ניתוח הצפרדעים-" הוא המשיך אז נקטע שוב על ידי כל הכיתה שהתנשפה בהקלה, "וניתן לה להציג את עצמה. דרך אגב אני מר מורטון." את המשפט האחרון הוא הפנה אלי.
קמתי בחשש, "אני רוני לוי, הגעתי מישראל אתמול והיום אני בת 17 בדיוק." אמרתי והתיישבתי.
"מזל טוב." אוליביה אמרה.
"תודה." חייכתי אליה.
"ועכשיו נפנה אל ניתוח הצפרדעים." מר מורטון אמר.
כל הכיתה פרצה בהתלוננויות בזמן שהוא חילק את הצפרדעים המתים.
"סליחה על האיחור." מישהו נכנס לכיתה.
"ובכן, מה גרם לך לאחר, סם, שוב?" מר מורטון שאל אותו.
סם באמת?! נו, היום הזה נעשה גרוע יותר ויותר.
"הוא לומד איתנו?" שאלתי את אוליביה.
"הוא השותף שלנו." היא ענתה לי.
נאנחתי.
"הייתי צריך להחליף בגדים בגלל שמישהי שפכה עליי קפה." סם ענה למר מורטון.
"נו, ומי היא הנערה?" מר מורטון שאל את סם.
"מודה באשמה." אמרתי מהמקום שלי.
"טוב, שב במקום אנחנו מתחילים בניתוחים." מר מורטון אמר לסם.
"שיהיה ברור אני לא נוגעת ביצור הדוחה והמגעיל הזה." אמרתי כשמר מורטון התרחק מהשולחן שלנו וסם התיישב לידינו.
"מה זאת אומרת?" סם שאל.
"זאת אומרת שאני לא נוגעת ביצור הזה."
"אבל אנחנו שותפים לא?" הוא שאל.
"לא אכפת, אני לא נוגעת בדבר החלקלק והירוק הזה." אמרתי בגועל.
-במבט לאחור, יחסית למה שאני הולכת לעבור ניתוח צפרדע לא נשמע כל כך רע. אבל לא ידעתי את זה אז.-
"את בטוחה?" הוא שאל.
"כן אני בטוחה."
"אז כדי שתחשבי שוב." הוא אמר בחיוך ערמומי.
"סם? מה אתה עושה?" אוליביה שאלה.
"אל תדאגי, זה לא ישפיע." הוא אמר לה.
הוא תפס את הצפרדע בידיים עטויות הכפפות שלו. והתקרב אלי.
"סם??" שאלתי בחשש. "מה אתה הולך לעשות?" נסוגתי אחורה. "סם!!!"