אדון החידות פרק 1

מאטסוקי לא העלה בדעתו שכדי להגיע אל גביש הקריסטל הוא יצטרך לשחד את האיש המקומי.
הוא ניער את שערו הבלונדיני שהגיע לכתפיו ווידא שהפס הירוק עדיין בצדו הימני של השיער.
הוא הידק את צעיפו והסתכל על המערה שמולו. כדי להגיע אל המערה הוא היה צריך לטפס על הר גבוה, מזל שהוא מסתובב עם מגפיים גבוהות.
כשהוא נכנס אל המערה עינו האדומה זהרה כמו להבה.
כמה שקרים יש במערה הזאת הוא חשב לעצמו והמשיך ללכת.
הוא הרים את חרמשו הגדול מוכן לכל דבר שרק יבוא.
אחרי כעשר דקות הליכה הוא הגיע לחלל רחב וגבוה שבאמצעו יש מן עמוד עשוי אדמה ועליו קריסטל אדום.
הוא ניגש אל הקריסטל והרים אותו. מיד כשהוא הרים אותו ראשו התחיל לכאוב, הוא הפיל את הקריסטל על הרצפה והתמוטט גם כן.
שקרים, הם כמו להבה שמלחכת אותך לאט. כל כך הרבה שקרים הרגיש מאטסוקי בקריסטל הזה.
הוא הרגיש את כאבו ואת רצונו להגיע אל האמת.
" ענה על החידה ואהיה שלך " הקריסטל אמר בראשו, "
עד שאני לא נמדד איני ידוע, אם זאת כשאני טס יש בליבך געגוע מה אני? ". " מה צריך למדוד כדי לדעת את אורכו? ולמה מתגעגעים כשהוא טס?" מאטסוקי חשב במאמץ. " טס, זהו זה, זו התשובה, הזמן טס כשנהנים ".
" התשובה היא זמן " הוא אמר בראשו בתקווה שהקריסטל ישמע אותו.
הוא התעורר כשהוא עומד ועיניו כלפי מעלה והקריסטל בידו.
הוא הסתובב והתחיל לרוץ לכיוון היציאה בעוד המערה מתמוטטת מאחוריו.