אגדת הפנים – פרק 2 (נקודת המבט של אליסיה)

העצים הצפופים של יער האורג השתרעו מסביבי מסתירים כל פיסה חמימה וקטנה של שמש, טפחתי בחיבה על גבו של אלנד כדי שיגביר את הקצב, בקרוב מאד ירד הלילה ואני מעדיפה להגיע הביתה לפני החשיכה.
ארבעת הימים של הדרך חזרה מקורט לאורדק עברו עלי במחשבות אודות הזקן וחסרי הפנים המסתוריים שנדדו אל מעבר לים באשמת מנהיגי הפנים.
חיפושים של שנים לא נגמרו בדרך ללא מוצא, להפך, המוצא פה הוא רחב ומתפרש על פני עמקים נרחבים, לאחר שמצאתי את החלק הראשון בספרו של הזקן, 'אגדת הפנים' ברור לי שאני אחפש את שאר החלקים כדי להשלים את התמונה שמעלה אלפי שאלות בכל רגע שעובר.
השקיעה הקריבה הייתה מורגשת באוויר הקריר, התעטפתי בתוך העליונית החמימה שלי, קיבלתי אותה במתנה מדודה קרו, רק הזיכרון בה הציב דמעות בעיני, בזכות ובגלל דודה קרו אני איפה שאני היום, מחזיקה באמתחתי את הספר הכי מסוכן ברחבי גלוזאיה כולה.
הזיכרונות מגיל שש עשרה עלו וגעשו בתוך ליבי..
דודה קרו הייתה אישה מיוחדת במינה, אנשי אורדק אהבו אותו אך פחדו ממנה, היא הייתה מסתורית ומסקרנת, אך כולם פחדו להתקרב, אחות של אבא שלי, אבא לא אהב את העיסוקים הצדדים שלה, הוא ביקש ממנה כמה פעמים להפסיק עם זה, אך היא הפטירה אותו בתנועת יד עצבנית למדי, המשפט שתמיד היה שגור על שפתיה הוא 'אני לא מפחדת ממנהיגי הפנים'. אני ואחי הקטן אוקר היינו נוהגים לבלות אצלה מדי יום ביומו בשעות הבוקר, הבקתות שלנו היו צמודות, כך שהליכה רבה לא הייתה לנו.
תמיד היו לה סיפורים באמתחת, ואנשים מעניינים ביקרו אותה כל הזמן, רגע אחד לא היה לנו משעמם.
עד אותו היום הנורא.. היום שבו הגיעו נציגי מנהיגי הפנים לבקר אצלנו בכפר.
אני ואוקר ישבנו על קרש רעוע שהתנדנד מחוץ לבקתה של דודה קרו ועיינו במגילות עתיקות ומתפוררות שדודה קרו מצאה, היא ביקשה מאתנו לעזור לה למצוא משהו ייחודי במגילות הללו ואנחנו כהרגלנו בקודש נענו לבקשה.
"אני לא מבין מילה ממה שכתוב פה" רטן אוקר, "זה כתוב בשפה שלנו אבל מילה אחת לא קשורה לשנייה ואני לא מצליח ליצור רצף של משפט.." באמצע התלונה שלו נכנסו שתי זרים לחצר ושאלו אותנו בנוקשות "היכן קרו טור?" התבוננו עליהם בחוסר הבנה, הכפר שלנו קטן מדי ואנשים מבחוץ לא מרבים להגיע אליו, כך שפרצופים חדשים היו נדירים שם, האיש לא פירש את זה בצורה הנכונה.
הוא תפס בחולצתו של אוקר שהיה בן חמש עשרה בלבד והרים אותו באוויר בעוד אני צורחת בקולי קולות.
דודה קרו יצאה במהירות מהבקתה כשהיא צורחת על האיש. אני ברחתי משם כמו שפן פחדן, שנים ניסיתי לתרץ לעצמי את הפחד הזה בתור העובדה שהלכתי לקרוא לאבא שלי, אבל עדיין העובדה הזאת לא עזרה לי לסלוח לעצמי.
כשחזרתי עם אבא שלי לשם דודה קרו כבר לא הייתה, גם לא אוקר..
אבא לא היה מוכן לדבר, אבל יום אחד הקשבתי לשיחה שלו עם אמא שאמרה לו שהכל באשמת העיסוקים של דודה קרו, באשמתה הם איבדו את הילד שלהם.
חודשיים לא העזתי להתקרב לבקתה של דודה קרו שהוכרזה כמוחרמת על ידי אנשי הכפר, אבל אחרי חודשיים בערה בי אש הגילוי והייתי חייבת לדעת מה קרה לדודה קרו ולאוקר.
הפתק שמצאתי על השולחן בבקתה המאובקת המהם אותי, דודה קרו כאילו צפתה את זה שאני היחידה שאגיע לבקתה ורשמה את הפתק ישירות אליי.
'אליסיה,
את הסיכוי היחיד שנשאר לאנשים בארץ הזו, דם האמת זורם בעורקיך, מנהיגי הפנים זוממים משהו, מאחורי עמדתם עומד משהו שעומד לשנות את גורל המדינה, את חייבת לגלות זאת..
אני ואוקר יושבים מצונפים בפינה כרגע, מצאתי חתיכת נייר לכתוב עליה, מזל שאני תמיד מחזיקה נוצה טובה בכיס המעיל, האנשים שראית כאן הם נציגים של מנהיגי הפנים, בעקבות החפירות שלי אודות עברם הם החליטו לקרוא לי להתייצב אליהם, אני לא יודעת מתי אני אחזור, אני גם מניחה שאוקר יתלווה אליי, בינתיים האחריות להמשיך במשימה מוטלת על כתפיך, תוכלי למצוא את כל הגילויים שמצאתי עד עכשיו בארון שלנו בחדר השינה,
בהצלחה,
דודה קרו'
הארון בחדר השינה היה המקום הסודי של דודה קרו, היא הראתה אותו לאוקר ולי בלבד, באומרה שהיא סומכת עלינו שלא נספר, אנחנו קיימנו את השבועה שלנו.
נכנסתי לחדר השינה בפחד נוראי, אף פעם לא נכנסתי לארון בלי דודה קרו, הזזתי קלות את הבושם הסגול שנמצא על מדף השינה ולאחר מכן קפצתי על קשר רעוע הצמוד לתחתית המיטה הזוגית, הדלת נפתחה בקול רעש חלוד.
הממצאים שגיליתי שם הם אלו שהובילו אותי בסופו של דבר למערת הנטיפים ביער האורג, ולממצא הכי חשוב של המאה האחרונה, הספר של הזקן, אני חושבת שאם דודה קרו הייתה כאן היא הייתה גאה בי.
אני בטוחה בזאת.
דודה קרו ואוקר לא חזרו מעולם, ההנחה שלי הייתה שרצחו אותם בדם קר, אני לא יוותר בקלות כל כך למנהיגי הפנים על הרצח הזה, לא לאחר שזה לא הפשע הראשון שהם מבצעים, כנראה שגם לא האחרון.
עם הספר של הזקן אני יוכל להמשיך הלאה, איך? זאת שאלה מסובכת לתשובה ארוכה וחסרת מעצורים, אבל מה שבטוח שמעכשיו והלאה אני אצטרך סיוע כנגד הגוף המפחיד ששולט בגלוזאיה כולה, כנגד מנהיגי הפנים.