אגדת אור שמש – פרק 2 חלק א'

"גייט, מה לעזאזל אתה עושה?" לחשה דיאנה.
"הו, תני לו. מישהו צריך לגרום לילדה הזאת להבין." חייכה סאטיר.
"את לא נורמלית סאטיר! דונקרוס אמר לנו בפירוש, המיועדת צריכה להבין לבד שהיא המיועדת!" התעצבנה דיאנה
"את צודקת, אוי לא, אוי לא. רק אל תגלי לו! אני רק רציתי לעזור אנה, אני מבטיח! רק בבקשה ממך אל תגלי לאדון! אני לא אעשה זאת שוב אני מבטיח אני-"
"אויש תסתום כבר, היא לא תגלה כלום, נכון דיאנה?" אמרה סאטיר בשובבות.
"זה לא אשמתי, הילדה הזאת השתלטה לי על הטריטוריה! שתלך להתחבא במיטה אחרת, המיטה הזאת תפוסה!" אמר גייט באסרטיביות.
"מה אמרתי לך גייט? עוד פעם אחת אתה עושה רעשים מתחת למיטה של המיועדת, ואני מבטיחה לך-"
"לא לא! רק לא לאדון! אני לא ארעיש יותר, מבטיח." חייך גייט והתיישב על סלע.
"ואת," דיאנה העבירה את מבטה לסאטיר "תיזהרי על חייך סאטיר, אני מכירה אותך טוב מאוד, שלא תחשבי על לעשות משהו."
"בקצב הזה, יקח שנה עד שהיא תבין שהיא המיועדת! ובינתיים אנחנו סובלים! מה הבעיה שניתן לה דחיפה קלה לעבר המציאות שלנו?" לחשה סאטיר בעצבנות
"זה לא התפקיד שלנו." בהתה בה דיאנה.
"מי קבע את זה?רק בגלל שדונקרוס החליט?" היא התיישבה מול גייט, ששר שיר על פרחי שינקס.
"דונקרוס יודע מה הוא אומר. עובדה שהמיועדת מצאה את הטבעת של לומיקוס. אנחנו חיפשנו שנים את הטבעת! שנים! גייט טוען שהוא בכלל לא ראה אותה שם, אבל איך שהוא, היא הופיעה. בדיוק כמו שדונקרוס אמר."
"אנחנו חייבים לעשות משהו. הזמן שלנו הולך ואוזל, ואם המיועדת לא תצליח לראות, אנחנו נגרום לה." לחשה סאטיר
"הו, די די סאטיר, עם ההשתובבויות שלך." לחש גייט בשירה
"יודעת מה, אני אפילו אעזור לך." אמרה דיאנה
"תסמכי על דונקרוס, הוא אדון החלומות סאטיר, אני בטוחה שהוא יודע מה לעשות. ואם הוא אומר שהוא יגרום לה לחלום על דברים שיגרמו לה להבין, אז אני מאמינה לו." חייכה דיאנה.