אגדת אור שמש – פרק 2 חלק ב’

"מה זאת הטבעת הזאת?" שאל שיין שעה שסאנה התיישבה על הספה והתרגלה לרעיון שמעכשיו זה ביתה.
"טוב ששמת לב," היא הביטה בו "מצאתי אותה מתחת למיטה, היה איזשהו רעש-"
"גם לך היה רעש מתחת למיטה??" הוא קטע אותה.
"כ..כן…" לחשה סאנה.
"מוזר. טוב, זה בטח איזשהי בעיה בריצפה," הוא נשען בכבדות על הספה.
"שמת לב, שבעיר הזאת, לא רואים את השמש, הירח, או את הכוכבים?" לחשה סאנה כשהביטה מחוץ לחלון.
"עזבי סאני, העיר הזאת מדכאת. אני עף לישון." הוא לחש
"לילה טוב," לחשה סאנה
סאנה התחילה להסתובב ברחבי ביתה החדש, על מנת להכיר אותו יותר טוב, ולאחר חצי שעה, עלתה למעלה לישון.
בלילה היא חלמה חלום מוזר. סיוט? זה לא בטוח, אבל משהו בסגנון.
שיין היה שם. הוא צרח, הוא דימם. הוא החזיק בידו ספר, וזרק אותו אל סאנה
סאנה לא הצליחה לקרוא מה כתוב על הכריכה, אך צבעו של הספר, והאיורים על כריכתו נראו כה מוכרים לה..מאיפה היא מכירה את הספר הזה? סאנה התחילה לרוץ, ואז נפלה.
היא מצאה את עצמה בתוך אמבטיה, מלאה בחלב, היא הייתה מול ביתה הקודם,
אך בחלום, הוא עלה באש, ממש כמו שקרה במציאות, לפתע, נעמד לידה צל, פשוטו כמשמעו, צל.סאנה ידעה שהוא מביט בה, אך לא ראתה זאת.
"Unapaswa kuona" הוא לחש לה
"מה?" היא בכתה, היא לא יודעת למה, אבל היא בכתה.
"..Unapaswa kuona" הוא לחש בשנית.
"אני, אני לא מבינה אותך." היא ניסתה לקום מהאמבטיה, אבל היא לא הצליחה. היא הייתה חסרת אונים
"Unapaswa kuona!!!" הוא צרח, וסאנה קמה בבהלה ממיטתה.
היא התנשפה בחוזקה, והופתעה לגלות שהיא בוכה.
"סאני?? סאנה את בסדר??" שיין פתח את הדלת בסערה, ודרק שעמד לידו נכנס במהירות.
"מה..כן… מה אתה עושה ער?" היא הייתה מבולבלת
"את צעקת סאן. את צעקת משהו." לחש דרק
"לא הגיוני, אני לא מדברת מתוך שינה," לחשה סאנה והחזיקה את ראשה בכבדות "מה צעקתי?" היא אמרה
"אני לא יודע, זה היה בשפה אחרת." לחש שיין, הוא היה נראה גמור מעייפות.
"לכו לישון, אני בסדר," סאנה נשכבה בכבדות על מיטתה, בעוד דרק יצא מהדלת.
"סאן? גודרס?" לחש שיין בדאגה, 'גודרס' הייתה מילה ששמעו פעם אחת בטלוויזיה, כשהיו קטנטנים, הם לא הבינו את המילה, ולמעשה, היא הצחיקה אותם יותר ממה שהיא הייתה אמורה, ומאז, כל פעם ששיין היה עצבני, כועס או עצוב, או ההפך, הם היו שואלים אחד את השני 'גודרס?' זה דיי נעלם עם השנים, אבל יש לומר שזה חזר מייד לאחר שהוריהם נהרגו. סאנה כמעט ושכחה מה משמעות המילה הזאת.
"כן, זה היה רק סיוט." סאנה רעדה.
"אוקיי, לילה טוב." אמר שיין בטון סקרן וסגר את הדלת.
מה זה היה? חשבה סאנה. החלום הפחיד אותה, היא לא הבינה את משמעותו, ולא הצליחה לפענח את המשפט שהצל צעק לה בו.
מידי ערב, החלום הזה היה חוזר לה, מידי ערב שיין ודרק היו נכנסים באמצע הלילה לבדוק מה עובר עליה, עד שזה נהפך לשגרה.
כעבור שבוע, סאנה החליטה לכתוב את החלום, ולחפש את הספר ששיין זרק לה במהלך החלום.
"סבתוש, אממ, יש פה אולי ספרייה או משהו?" שאלה סאנה, ביתה של סבתה היה ריק מספרים בצורה מחרידה.
"כן, יש חדר מלא בספרים דלת לפני האחרונה מצד ימין, במסדרון השני . למה?" לחשה סבתא, שקראה עיתון.
"סתם, בא לי לקרוא משהו." חייכה סאנה, והתחילה ללכת לכיוון המסדרון השני.
כשהגיעה לדלת, היא בחנה את שאר הדלתות. כולן נראו אותו דבר, הן היו צבועות בצבע לבן, והיו עשויות מעץ. סאנה פתחה את הדלת, ולעינייה נגלתה ספרייה ענקית, שהייתה יכולה להיות ספרייה עירונית.
היא התחילה לחפש בספרים, היא לא ידעה מה היא מחפשת, אך היא ידעה שכשהיא תמצא את הספר, היא תדע.
היא נתקלה בהמון ספרים שמשכו את עינייה, בעיקר הספר הזה "סודות הקסם."
סאנה תמיד התעניינה בקסם, הוא פשוט משך אותה אליו.
היא פתחה את הספר, רק כדי להציץ, ומיד לאחר מכן לחזור לחיפושי הספר מהחלום.
אך כשפתחה את הספר, הוא היה כולו ריק.
"מה?" היא לחשה, מדפדפת בין הדפים. היא פתחה עוד ספר, ועוד ספר, אך כולם היו ריקים מדיו וכתובות.
"מה לעזאזל," היא לחשה "כל הספרים כאן ריקים."