אגדת אוֹסְפִיָה – פרק רביעי

~פרק רביעי~

בעוד היא לחוצה, נחושה ומרוגשת. לוריאן רצה לצפון היער בעוד שהיא לא מודעת ששלושה צוותים אחריה. הייתה לה רק מחשבה אחת בראש, ותכנון עתיד, קודם תציל את הקסם, לאחר מכן תראה לאמה שהיא כן אחראית ובוגרת ולבסוף בעוד כמה שנים תמלוך באוספיה ביושר ושמחה מצד כל התושבים. בראשה זה היה קל. בראשה, היא חשבה שתצליח לעשות זאת.
הגיע הערב, והירח הוא היחידי שהאיר את החשכה ששררה ביער. הרגשה אפלה הייתה בלוריאן. היא דילגה מעל גזה עץ עבה, נשרטה מענפים, ולפתע, שמעה קול תן. מיד עמדה, והתכוננה להילחם, תן אחד לא היווה לה איום. אך היא הופתע לגלות להקה, בת עשרה תנים. עיניהם זהרו בסגול. והם הזילו ריר לבן קצפי. היא ירתה כדור אש על אחד התנים אך הוא לא עשה הרבה, רק הזיז אותו הצידה. ואז נזכרה שהיא נחלשה ביכולות שלה, וברגע הזה, החלה לפחד.

"תיאדור" אמרה אדליין "אני גוועת, אין דבר לאכול??"
"אני רוצה להשאיר את זה לאחר כך, נשאר פיסות קטנות של לחם ואני משער שיש עוד הרבה ללכת"
"אנחנו לא יודעים איפה הבית, ואנחנו לא יודעים איפה הממלכה המעצבנת הזאת, למה בכלל יצאנו למסע המפרך הזה?!" התלוננה אדליין
תיאדור עצר והסתובב לכיוון אחותו "יצאנו למסע הזה כי אבא עשה טעות ורק אנחנו יכולים לתקן אותה." אמר במהירות והמשיך ללכת
הם לא דיברו כדקה, "טוב אני מצטערת, לא ידעתי שזה כל כך חשוב לך. אני פשוט רעבה ו…" תיאדור עצר אותה
"ששש…" עצר ולחש
"מה קרה?!" אמרה בשקט
"שמעתי משהו" הוא התקרב אל מקור הרעש כשלפתע צעקת 'הצילו!!' נשמעה בחוזקה "בואי!" קרא תיאדור לאחותו.
הם רצו עם לפידיהם המוארים אל עבר הקול ומצאו נערה מפוחדת שסובבת תנים. אחד התנים התקרב אל לוריאן. היא ניסתה לשלוח אליו כדור אש אבל הכדור היה בקושי בגודל הטבעת הקטנה שעל אצבעה. התן קפץ על לוריאן, גרם לה למעוד אחורה. היא השתטחה על הרצפה. התן שהתגלגל כמה מטרים לאחר שהתנפל עליה, חזר לנסיון התקיפה. הוא התקרב אל לוריאן לאט לאט, וזו התרחקה אחורה. לפתע היא שמעה את גבה נתקל בעץ. היא הסתכלה סביבה וראתה שאין לה שום דרך להינצל. היא עצמה את עיניה וחיכתה למוות. לפתע היא שמעה את התן צווח. היא פקחה את עיניה וראתה אדם נאה רוכן מעל התן עם חרב תקועה עמוק בבטנו. תיאדור התנשף. הוא הרג את התן הזה. הוא באמת הרג אותו. לפתע נשמעה צרחה. זו הייתה לוריאן כשתן נוסף ניסה להתנפל עליה. תיאדור מיהר להוציא את חרבו מהתן שהרג ולתקוע בתן הנוסף שמנסה להרוג את הנערה המסכנה. הוא הכניס את חרבו עמוק אל תוך ליבו של התן, והוא התפורר ונעלם. שאר התנים נרתעו וברחו אל תוך היערות.
"את בסדר?" הוא שאל את הנערה.
"אני… אני אהיה בסדר. תודה" ענתה לוריאן.
"הנה תני לי לעזור לך" אמר תיאדור והושיט לה את ידו. לוריאן נטלה את ידו ותיאדור משך אותה אליו. כנראה משך טיפה יותר מדי חזק כי מצאו את עצמם שוב על הקרקע כשלוריאן רכונה מעל תיאדור.
"תודה…" היא מלמלה והסמיקה. מאחוריהם הם שמעו גיחוך.
"מה תיאו?" אמרה אדליין, "מה כבר עשית?". לוריאן קמה מעל תיאדור וניקתה את עצמה מאדמה שהייתה על בגדיה. תיאדור קם וניער את עצמו.
"הדבר היחיד שהוא עשה, עלמתי הוא להציל את חיי" אמרה לוריאן לאדליין, כעת היא פנתה לתיאדור "ואני מאוד מודה לך על כך. אילו הייתי מתה, לממלכת אוספיה היה נשאר רק יורש עצר אחד".
'יורש עצר?' חשב לעצמו תיאדור. 'רגע… היא נראית כמו… הנערה בציור!' חשב תיאדור 'כן כך זה נראה העיניים הכחולות, השיער השטני, השפתיים הורודות'. "הוד מעלתך" אמר תיאדור והשתחווה בפני לוריאן.
"אנא ממך" אמרה לו, "אל תשתחווה. האם אפשר לדעת מי אתם?".
"אני תיאדור וזאת אדליין" ענה תיאדור.
"אתם זוג?" שאלה לוריאן.
"אנחנו זוג?" אדליין פרצה בצחוק. "לא הוד מעלתך" ענתה אדליין "הוא אחי הבכור".
"אה, טוב לדעת. מה אתם עושים ביער?" שאלה לוריאן.
"אנחנו ניסינו להגיע לאוספיה כדי להזהיר אותך הוד מעלתך ממזימתו של מלך מיסטיה. הוא עשה עסקה עם השדים, לכן מנהיגם שואב את כל הקסם מאוספיה" אמר תיאדור.
"ובכן, ואיך אתם יודעים על זה?" שאלה לוריאן.
"אנחנו משרתים בארמון המלכותי הוד מעלתך,״ הוא הסתכל על אחותו ״שמענו במקריות את השיחה בין המלך לבין אישתו של מלך השדים" שיקר תיאדור.
"ומה את עושה כאן הוד מעלתך?" שאלה אדליין
״אבי, ה…״ הרכינה לוריאן את ראשה בעצב ״ה…״ החלה לדמוע ונשמה ״לפני כמה שנים, אבי סיפר לאחי ולי סיפור על פיה שתוכל לעזור במגוון מצבים. לפני כמה ימים הוא מת. על ידי דארקריו, מנהיג השדים עליו דיברתם. הוא גנב תוך כדיי את ספר הלחשים שמסתבר שבתוכו נמצאת מפה למקור הקסם. אני מסיקה שהם מתכננים דבר בעזרתו. חשבתי שאוכל לבקש עזרה מהפיה.״
״אנו משתתפים בצערך,״ אמר תיאדור ״אך הפיה שבצפון היער היא רק מעשיה. ״
״אני מסרבת להאמין בכך.״ החלה לדמוע ״זו ההזדמנות היחידה שלנו ואני לא עומדת לוותר עליה. האם אתם מעוניינים לחבור אליי?״
תיאדור עצר לכמה שניות, ״בסדר. תובילי״
״בסדר גמור.״ אמרה. ״אנחנו אמורים להגיע בעוד כמה שעות.״ היא הלכה לכיוון צפון כשהמצפן הקטן והישן בידה הימנית. היא לקחה את התיק החום שלה מהרצפה והמשיכה ללכת. אדליין ותיאדור הסתכלו אחד על השנייה בעודם הולכים גם הם אחרי לוריאן.

קונור, שהקשיב לרוב שיחתם, הרים חלקית את ידיו ונעלם בעשן שחור וסגול. לפתע מצא את עצמו בחדרה של מלמדת הכשפות של לוריאן וברייד- אייסיס. היא הסתכלה על מראתה הבינונית שתלויה על הקיר ללא תזוזה.
״קונור״ הסתכלה עליו דרך המראה ״מה אתה עושה פה?״
״הם בדרכם אל פלר.״ אמר בשקט.
״פלר? הפיה הארורה והבוגדנית הזאת?״
״אמת.״
״ובכן, אנחנו צריכים להגיע לשם לפניהם.״
״למה? אולי נפסיק, למה אנחנו בכלל עושים את זה?״
היא התקרבה אליו והסתכלה בעינו ״כי הם גרמו לנו יותר מזה״ אמרה והרימה חלקית את ידה. שניהם נעלמו מן החדר בעשן שחור וסגול.