אגדת אוֹסְפִיָה – פרק חמישי

~פרק חמישי~

כשעתיים עברו מאז פגישתם של לוריאן והאחים מן מיסטיה. הרהורים וחששות החלו להיווצר בלוריאן. היא לא הייתה בטוחה אם תוכל לסמוך על צמד האחים שהגיעו מן הממלכה שבמלחמה עם אוספיה.
״על מה את חושבת?״ שאלה אדליין בעוד היא מחדדת את אחד מן החצים שברשותה.
"הדבר היחידי שאני חושבת עליו עכשיו הוא להגיע אל הפיה ההיא״ אמרה לוריאן.
״את בדיוק כמו תיאו, נחושה ועקשנית״ חייכה אדליין. ״הוא פנוי, אם את רוצה לדעת״ היא הוסיפה וצחקקה.
לוריאן עמדה לענות אך לפתע השלישייה ראתה אור קטן המציץ בין העצים הסבוכים. הם התקדמו לעברו כשלפתע ראו שער אבן גדול ללא שום עץ כחמישה מטרים מסביבו, והאור הקטן שראו היה מעל השער, מרחף מעלה ומטה.
״מה זה אמור להיות?״ שאל תיאדור בכעס מזערי
״הכניסה״ חייכה לוריאן ״זה נכון! הסיפור של אבי״ הסתובבה לעבר האחים המבולבלים
״אז איפה הפיה?״ שאלה אדליין
״ממש, פה.״ לוריאן נגעה באבן כשלפתע האור הקטן המרחף הוציא חוטים קטנים זוהרים שסובבו את השער עד שכולו היה מכוסה בהם. כשהשער נהפך זוהר מן החוטים הדקים, השלישייה מצאה את עצמה בקרחת יער אחרת לגמרי. בהירה ואסטטית. הם הבחינו באייל המתרוצץ בין העצים שסובבו את הקרחת ובפרפרים הנעים בין שיח לשיח.
״שלום״ נשמע קול נשי רגוע. השלישייה הסתובבה וראתה את הפיה עליה דיברה לוריאן. האחים היו המומים מן המצב. לפיה הגבוהה היה שיער חום אסוף וכתר יהלום על ראשה. היא לבשה שמלה לבנה שכיסתה את רגליה וחגורה שהפרידה בין החלק העליון לתחתון. לפיה היו כמו כן זוג כנפיים גדולת, זהובות וחצי שקופות שהיו להן הילה בצבע זהה. ״ומי אתם?״
״אני נסיכת אוספיה, שמי לוריאן. אבי סיפר לי את סיפורך, ובמידה אצטרך ממך דבר, תעשי זאת. כעת אני צריכה עזרה.״
״אני חייבת לאביך את חיי, ואעזור לך בשמחה.״ ענתה הפיה. ״אך מי אלו?״ הצביעה הפיה על צמד האחים
״אלו תיאדור, ואדליין. משרתים בארמון המלוכה של מיסטיה.״
״אני מבינה" אמרה הפיה וסקרה את האחים. לבסוף אמרה "אני אעזור לך, אבל…."
"לוריאן!" צעק קונור ויצא ממקום מחבואו.
"קונור? מה אתה עושה פה?" שאלה לוריאן, היא הייתה המומה.
"איפה היית? למה ברחת? מי אלו?״ אמר קונור והצביע על השלושה האחרים עם חרבו.
״ברחתי להציל את הקסם, אמרתי לך.״ הזעיפה את פניה. ״אלו תיאדור ואדליין. משרתים בארמון מיסטיה, והיא פלר. פיה שיכולה לעזור.״ כעת הציגה את קונור לאחרים.
״אז כפי שאמרתי,״ המשיכה פלר ״אוכל לעזור, אך לא אוכל להמשיך אתכם במסע, מסיבות אישיות.״
״איך נוכל לעצור את זה?״ שאלה אדליין
״לפי המפה הזאת,״ פלר פתחה את ידה ונייר מקומט וישן הופיע. ״ ישנם ארבע קריסטלים של כל קסם בסיס.״
״קסם בסיס?״ שאל קונור
״מן ארבעת הקריסטלים האלו נוצר הקסם עצמו. אם תאחדו אותם ביחד תהיה לכם אפשרות אחת ויחידה להציל את הקסם לפני שיהיה מאוחר מידי.״ פלר הגישה ללוריאן את המפה. הארבעה ראו עיגול קטן באמצע הנייר הקרוע בקצוות, ארבעה קווים מעוגלים יצאו ממנו אל סוף המפה ויצרו ארבע חלקים. בימני התחתון היה כתוב: 'טבע' בכתב מאוד ישר. בשמאלי התחתון 'אור, בשמאלי התחתון 'מיסטיקה' ובימני העליון 'אפלה'. בכל חלק היה סימן דיו קטן. ״המפה מראה את אבעת חלקות היער שסובב את מקדש הקסם. חלק הטבע, חלק המיסטיקה, חלק האור, וחלק האפלה. כעת אתם נמצאים במפרץ בין חלק האור לטבע. המפה מראה את מיקומם המדויק הראשוני של ארבעת הקריסטלים. אני חושבת שאת משימתכם אתם כבר מבינים, מצאו את ארבעת הקריסטלים, ובסוף לכו אל מקדש הקסם שנמצא בדיוק בנקודת המפגש בין ארבעת חלקי היער. שם, תדעו מה תצטרכו לעשות. לוריאן, האם תוכלי לבוא איתי לכמה רגעים?״
״כל מה שיש לך לומר תאמרי לכולנו, גם אנחנו צריכים להיות מוכנים למסע, לא?״ אמר קונור בביטחון מופרז
״קונור!״ הרימה לוריאן את הטון והתקדמה לעבר פלר ״אם אתה חושב שאתה בתפקיד האביר, אתה טועה.״
פלר החזיקה בכתפיה של לוריאן והתקדמה איתה כמה צעדים ״לוריאן, אני רק צריכה להגיד לך דבר אחד. יש בחייך המון סודות ושקרים, עליהם איני יכולה להגיד דבר. היזהרי. אל תסמכי על כולם.״ לוריאן הנהנה וחזרה. היא חשבה, מי יכול לשקר לה? וממי היא אמורה להיזהר? היא ישר חשבה על שני האחים שפגשה. אך אין אחד שרוצה לשקר לבת מלוכה. כעת חשבה על קונור, חברה הטוב ביותר? היא נשארה עם המחשבה לכמה שניות בודדות ואחריהן שללה אותה. קונור בחיים לא יעשה כזה דבר.
טרם הבינה עד כמה טעתה.

הארבעה עברו דרך השער בשנית ומצאו את עצמם במקום בו נכנסו לבית הפיה.
"אנחנו פה." הצביעה לוריאן על נקודה במפה. "נלך קודם אל קריסטל הטבע. בואו, זה הדרך." הכניסה לוריאן את המפה לתיק והתקדמה לפי שנראה לה. "אתה בא, קונור?" אמרה כאשר ראתה אותו עומד ללא תזוזה. הוא לא הקשיב. הוא התבונן בדמות מוצלת שקרובה אל קו העצים המבדיל בין קרחת היער הקטנה אל היער הסבוך. הדמות הנהנה, קונור הנהן גם כן. הוא ידע מי זו. לפתע הדמות נכנסה אל תוך העצים ונעלמה בחושך המסתורי. קונור הרגיש משהו בידו, הוא הסתכל על האזור המוזר וראה צמיד עור עם קריסטל קטן בצבע סגול באמצע. הוא ידע מה זה אמור לעשות.
"אני בא, פשוט ראיתי שועל מוזר." תירץ והלך אחריהם.