אגדה תת ימית | פרק 3

האיש הזר כנראה קלט את המבט של הסקרנות הרעבה בעיניים שלי, לכן הוא המשיך גם בלי שאני אענה לו או אשתף פעולה.
הוא קם באיטיות אל האבן המסתורית ואחז אותה בידו, לאכזבתי הרבה היא לא זהרה. אז אני בכל זאת השתגעתי.
הוא חזר לשבת על המיטה ובחן את האבן מכל צדדיה "היא לא תזהר בידי" הוא הפטיר כבדרך אגב, משפט שגרם ללב שלי לפעום במהירות גבוהה מהרגיל. אז הוא יודע שהיא זוהרת.
"אני צריך להראות לך משהו לפני שאנחנו מתחילים להסביר לך דברים, אני צריך לוודאות במאת האחוזים שאתה מוכן למשימות שאנחנו נטיל עליכם, למרות שעצם העובדה שהאבן זהרה אצלך…" הוא הפסיק את המשפט באמצע וניער את הראש כמנסה לגרש זבוב טורדני במיוחד.
"טוב" הוא מחא כף אל כף, יצא אל מחוץ לחדר לשניות אחדות וחזר עם תרמיל ירוק ענקי.
הוא התיישב על המיטה שוב ותוך כדי חיטוט מהיר בתרמיל סימן לי בידו להתקרב אליו, הפעם מתוך סקרנות גרידא גררתי מעט את הכיסא לכיוונו לראות מה הוא הולך להוציא מהתרמיל.
לאחר רגעים אחדים של חיטוט בתוך תוכי התיק, שנראה כאילו הכיל מיליוני חפצים קטנטנים, הוא הוציא תמונה קטנה ממנה נשקף פרצוף מפוסל עם זקן.
"מי זה?" שאלתי בזהירות, אלו המילים הראשונות שהוצאתי מפי מאז שהאיש הזר נכנס לחדר שלי, בעצם, אלו המילים הראשונות שהוצאתי מפי מאז שהאבן זהרה בידי.
"אפלטון" הוא אמר והביט בפניי כמחכה לראות תגובה מיוחדת כלשהי, השם לא אמר לי כלום, אז המשכתי להתבונן בו במבט תמה שהפליא אותו עד מאד.
"אף פעם לא שמעת עליו?" הוא שאל בתדהמה שהלכה וגברה כאשר אישרתי לו את חשדותיו ונענעתי בראשי לשלילה.
"על אריסטו, שמעת?" הוא שאל מחכה לתגובה חיובית, הפעם השם היה קצת יותר מוכר לי, לא אומר הרבה אבל מספיק מוכר שהעזתי לשקר ולומר לו "כן".
הוא נראה הרבה יותר מרוצה "אפלטון היה המורה של אריסטו" הוא הוציא תמונה נוספת מהתיק של עוד פרצוף מפוסל עם זקן שכנראה ייצג את אריסטו. "תלמידו של סוקרטס" עוד תמונה של סוקרטס הופיעה למול עיניי.
האיש הזר הביט בי כמחכה לתגובה, אך אני המשכתי להתבונן בתמונות במבט אטום, אם מישהו מהפרצופים האלו היה אמור לומר או להזכיר לי משהו, אז הוא ממש טועה. על אריסטו שמעתי פה ושם, אבל אף פעם לא התעניינתי יותר מדי בדברים האלו, זה יותר מתאים לאבא שלי להתעניין בזה ואני ההפך הגמור ממנו.
"אתה לא שואל מי הם היו, מה הם היו?" האיש הזר המשיך לבחון אותי על כל תנועה קטנה במבט של רנגטן שגרם לי להרגיש חוסר נעימות מוחלט.
"מה הם היו?" חזרתי בשקט על שאלתו השנייה של האיש.
הוא הבליח חיוך קטן לעצמו והמשיך לדבר "הם בעיקר היו פילוסופים, יווניים, על סוקרטס אין לנו הרבה מידע מדויק, רוב המידע עליו מגיע מתלמידיו שבאו אחריו, אפלטון וקסנופון, הרבה טוענים שהגרסה של קסנופון עליו היא מדויקת יותר משל אפלטון. הוא נהרג, או יותר נכון לומר הוכרח להתאבד, האשימו אותו בכפירה באלים ובהשחתת מידותיו של הנוער, כאשר ביקשו ממנו לבחור את העונש הראוי לו הוא הציע להם הצעה מאד מעניינת שהרגיזה אותם מאד" הזר צחק מספר שניות כאילו סיפר בדיחה טובה ואז המשיך "הוא הציע להם שתינתן לו הזכות לאכול ארוחת חינם בבית המועצה לכל ימי חייו, אכן, יש לו אומץ, אז הם גזרו עליו למות על ידי שתיית רעל רוש" הוא העביר את התמונה של סוקרטס מידו וסידר אותה על המיטה למולי שאני אוכל להתבונן בו.
"אריסטו, או יותר נכון לומר בשמו המלא אריסטוטלס, הגיע לאתונה בגיל שבע עשרה והפך להיות תלמידו של אפלטון ונשאר בה כתלמיד וכמורה עשרים שנה, כאשר אפלטון מת הוא רצה לקבל את התפקיד שלו, ניהול האקדמיה, אך כאשר ראה שנתנו זאת לאחיינו של אפלטון הוא עזב את אתונה ועבר לאסיה הקטנה" הזר הניח את התמונה של אריסטו על המיטה למולי, והשאיר בינה לבין התמונה של סוקרטס מרחב ריק "החשוב מכל לנו, הוא אפלטון" הוא חייך לעצמו בהנאה, והניח את התמונה של אפלטון בין אריסטו לסוקרטס.
"כמו שכבר הבנת הוא היה אחראי על ניהול האקדמיה ואת מיטב זמנו הוא השקיע בהרצאות שם, אך מלבד זאת הוא גם כתב על נושאים פילוסופיים רבים. רוב כתביו מופיעים בתור דיאלוגים, השניים שחשובים לנו מבין כתביו הם טימיאוס וקריטיאס, שני דיאלוגים המתנהלים כביכול בין מורה לתלמידו ושם מוזכר הנושא החשוב לנו מכל, אטלנטיס" כאשר האיש הזר הגה את המילה מפיו עיניו ברקו באש זרה ומוזרה דבר שגרם לי להרתע ולהתרחק מעט עם הכסא.
על האי התת ימי כן שמעתי. בסרטים, בילדות ובעוד מקומות שמדברים על אגדות, לא במקומות שמדברים על פילוסופים.
"האגדה?" שאלתי מתוך נסיון להראות שאני כן מתמצא במשהו, הוא סובב אליי את פניו במהירות אדירה "זאת לא אגדה!!" אמר בקול רם מדי שגרם לי לחשוב פעמיים על השפיות של האדם המוזר הזה.
רק כדי להיות בטוח שאלתי "אתה מתכוון לאי התת ימי?" האיש הזר חייך והנהן בראשו "אולי לזה אתה מתכוון כשאתה אומר אגדה, שהוא תת ימי, אבל אי אפשר לדעת…" הוא אמר בקול מסתורי כמנסה למשוך אותי לתוך עולמו ההזוי.
"יש אנשים, שאם תשאל לדעתי אז הם טיפשים, הטוענים שאטלנטיס היא רק משל שעליו דיבר אפלטון על מנת להעביר רעיון, אך במשך השנים הועלו מספר השערות למיקומה של העיר האבודה, השערה אחת היא שאטלנטיס הייתה ישוב של בני התרבות המינואית, יישוב ששכן על אי שנהרס בהתפרצות של הר געש ושרידיו של היישוב הם האי כרתים, השערה נוספת היא שאטלנטיס היא אמריקה הדרומית, לפי סברה זו טביעתה של אטלנטיס מוסברת על ידי היות כדור הארץ עגול, כך שהימאים שהפליגו מאמריקה הדרומית למצרים דיווחו שהאי 'טובע', ישנן עוד מספר השערות שאני לא ארחיב בהם כי אני יכול להגיד לך בפירוש שכל ההשערות שגויות" האיש הזר אמר את זה בביטחון רב כך שלא היה ניתן לערער על דבריו גם אם רציתי.
"האבן שנגעת בה, היא אבן מהעיר עצמה.." הברק המפחיד חזר לשכון בעיניו של האיש וגרם לי לקחת את הכסא עוד כמה מטרים אחורה, רחוק ממנו "אני מצאתי אותה" הוא אמר בגאווה עליאית "באתונה…" ברגע שהמילה אתונה יצאה מפיו האבן התחילה לזהור שוב ולרקד בצבעי קשת שצבעו את כל החדר הענקי.