אגדה של גלים-פרק שני:)

"קומי אלכס, מהר יש לנו רק עד חמישים דקות להיות בבית הספר." קראה לינה בהתלהבו, בזמן הקצר שבו אלכס מכירה אותה היא בהינה שהיא אדם שמרבה לשמוח מכל דבר ונוטה להתלהב.
"חמישים דקות זה הרבה זמן, לא?" שאלה אלכס מנומנמת, אור הבוקר החמים חדר מבעד לווילונות הדקים שעל חלונותיה ורם לחדר לקבל גוון כחלחל.
"זה לא מספיק זמן כשמדובר הביום הראשון שלך ללימודים, את חייבת לסדר את שיער בצורה מושלמת, לבחור את הבגדים המתאימים ולהתאפר בדיוק מושלם." אמרה לינה והתרוצצה בחדר, אלכס פקחה את עיניה באטיות וראתה את הבגדים שהיו לילה הקודם בארונה מפוזרים על רצפת החדר.
"חשבתי שבבית הספר יש קוד לבוש או משהו." אלכס התיישבה ושפשפה את עיניה בעייפות.
"זה נכון, אבל מה עם יהיה לך קפל מטריד בחצאית או משהו?!"
"זה יהיה נורא." אמרה אלכס בציניות וקמה ממיטתה.
"את רואה, את מתחילה להבין את זה," צחקה לינה והושיטה לאלכס חולצה לבנה בעלת כפתורים וחצאית קצרה ושחורה מבד גס, על השולחן נח הג'קט השחור שאם לחצאים ויחד איתו גם העניבה המוזרה והמשובצת שהשלימה את המראה. "תלבשי את זה ותרדי למטה," המשיכה בחיוך, אלכס הושיטה את ידה ולקחה את הבגדים. "הו, ואת לא צריכה לפחד טום כבר יצאה." היא יצאה מהחדר עד לפני שאלכס הספיקה להגיב.
אלכס נשמה נשימה עמוקה שנשמעה יותר כמו אנחה והתחילה לפשוט את הפיג'מה שלה וללבוש את התלבושת האחידה של בית הספר.
היא קלעה את שיערה המלא והבלונדיני לצמה ארוכה והניחה אותה על כתפה, אחרי שמרחה על פניה שיכבה דקה של איפור עדין היא לקחה את תיק הגב האופנתי, שלינה קנתה לה, ויצאה מחדרה לכיוון גרם המדרגות.
"בוקר טוב, אלכס, איך ישנת?" שאלה אימה של לינה, לורה. היא עמדה על יד השיש במטבח המפואר שלהם כשהיא לבושה במדים הרשמים של בית הקפה שלה.
"בוקר טוב," חייכה אלכס והתיישבה על השולחן ליד לינה. היא מזגה לעצמה קצת חלב לכוס ואחרי לגימה ארוכה הוסיפה. "אני מכווה שכל השנה תעבור לי כמו הלילה הזה."
"זה מצוין," חייכה לורה, היא התיישבה גם כן ליד השולחן. "אם תפתחי את השנה ברגל ימין הכל יהיה בסדר." היא חייכה חיוך אימהי.
"תודה ו-"
"אויי אלכס!" קראה לינה פתאום. "אנחנו חייבות לצאת, עכשיו!" אלכס הפנתה את ראשה אל שעון הקיר הדיגיטלי שהיה תלוי ליד דלת הכניסה האחורית של הבית והבינה למה לינה לחוצה כל כך.
"להתראות בנות." קראה לורה בחיוך כשלינה ואלכס יצוא דרך הדלת אל הרחוב.
"להתראות אמא." אמרה לינה וסגרה את הדלת מאחוריה.
אלכס נשמה עמוק, היא ידעה שזהו תחילתו של יום גדול, יום שיקבע כל דבר שקשור לשנה הקרובה.