אבק כוכבים

פרק 1:
הכל החל במאה ה-14.
בממלכה רחוקה חיה לה נסיכה, היא הייתה היפה בממלכה, המוכשרת, המצחיקה, כמעט מושלמת.
הייתה לה רק את אימא משום שאביה מת כשהייתה קטנה בגלל מלחמה עם מדינה שכנה.
לנסיכה קראו קליפסו ( אימא ואביה קראו לה כך משום שרצו שיהיה לה קל להביא ילדים בעודם בחיים והם ידאו שהיא תהיה הכי יפה, יותר מפסו = כסף ).
חודשיים אחרי יום הולדתה ה-19 של קליפסו אימא חלתה, אימא החלה להזות, החלה לדבר דברי שיגועים, עורה אפילו החל להיות יותר ויותר אפור מיום ליום.
קליפסו ביודעה שאימא תמות בעוד זמן קצר רק רצתה להביא לה מתנה, שרשרת אחת קטנה מהעיר, שאימא תבין שזו קליפסו לידה ולא איזה משרתת או איזה איכרה
(אימא של קליפסו הייתה כל כך חולה שהיא לפעמים לא זיהתה את קליפסו = לצערה של קליפסו).
קליפסו הלכה לעיר ובעיר הייתה הכנה לאיזה פסטיבל, קליפסו שהתרגשה כל כך ושכחה מאימא נשארה בעיר עד הערב (מהבקר).
באותו יום אימא של קליפסו מתה.
לאחר מספר ימים בהלוויית אימא, קליפסו ראתה אישה, שמעולם לא ראתה קודם לכן.
היא התקרבה אליה האישה אמרה :" ילדתי, ילדתי, איזה מסכנה את ילדתי, צר לי על אימך, צר לי על אביך וצר לי על המלכה " אמרה ונתנה מבט רגוע בקליפסו.
האישה המשיכה ושאלה:" האם אוכל לגעת בך וללטף את ראשך? " שאלה האישה בתמימות.
קליפסו אמרה : " מי שלא תהיי, איכרה שכמוך, עזבי אותי במנוח, אימי מתה, הממלכה שוקעת בבכי היום, אל תגעי בי, אישה מלוכלכת " קליפסו צעדה 2 צעדים לאחור. האישה לא וויתרה ושאלה עוד כמה פעמים (X4) וקיבלה את אותה תשובה (לא).
האישה נהמה ורטנה :" ילדונת, האמיני לי אני לא איכרה, אך אינני גם בת אדם, כל מה שביקשתי היה לגעת בראשך ורציתי לברכך לחיים טובים וארוכים, אך כעט, אני יקלל אותך במקום, אימך מתה משום שעשתה עסקה איתי !!!, לולא אני, את בחיים לא היית נולדת, אימך נשבעה לי, לכישופים שלי, לרצון שלי, כדי שתוכל ללדת, ואת כעט מביישת את שמה, רציתי רק לברכך אך אני במקום יקללך.
אני יודעת שאמך מעולם לא סיפרה לך עליי, אני יודעת שאמך מעולם לא סיפרה לך שהייתה קוסמת בעבר ואני יודעת שזה לא הוגן להעניש אותך על דבר קטן כזה, אך אין לי בררה, אימך מתה וכעט אנרגית הקסם שלי בלתי ניתנת לריסון וגם הרגשות שלי, את הוצאת את זעמי ולכן אקלל אותך ".
קליפסו לא האמינה למשמע אוזנייה 'מכשפה? אימא? האישה הזאת? פה? באמת !!!?'
האישה שקלטה רסיסים ממחשבות קליפסו אמרה לבסוף :" את חושדת בי? באמך המנוחה? עכשיו? תקבלי את גזר דינך כעט, אני יודעת שזה פתאומי ושמעולם לא ידעת אך לעולם אל תקראי לי שקרנית ותקראי לי בשמות, אם כך עונשך יהיה סבל!!! כל בחור בו תתאהבי, בהגיעו לגיל 25 מות ימות, לעולם לא יהיו לך צאצאים זכרים והבנות ההולכות להיוולד לך הולכות להיות מאנשים שאת אפילו לא מכירה.
וכעונש אחד אחרון אקח את זיכרונך וכאשר לא תזכרי דבר מחייך אבוא להרוג אותך " אמרה האישה ושלפה קופסה מהחליפה השחורה שלה, הקופסה הייתה בצבע כחול ממש כמו השמיים, היו על המכסה שלה ממש פנינים הנראה אמתיות, ובתחתית הייתה צבוע בצבע אפור כמו חלוק נחל הנמצא במים.
הקופסה הייתה יפה מאד ובתוכה היה אבק זהוב יפיפייה, הוא הזכיר את הכוכבים, קליפסו מיד חשבה 'אבק כוכבים'.
האישה צחקקה ואמרה :" כך קוראים לאבק, אולי בעצם יש לך איזה סיכוי להיות יד ימיני אחרי הכל, אפחית את עונשך, יהיה לך גלגל חיים נוסף בו תזכי לראות את צאצאי בנותייך, יהיו 2 צאצאיות, את תדעי מיד, את זיכרונך אני יאכסן בקופסה, אחזיר לך אותו בגלגולך הבא, את כולו, אהבה תהיה לך עניין ממש מסובך, אך אם תפעלי היטב וכמו שאני רוצה אאפשר לך ולאהובך לחיות יחד עד סוף ימי חייכם אל דאגה או ופרט אחרון בחיים האלה לא אני יהרוג אותך, לא ארדוף אותך אם כי אל תאמיני שאני לא יעשה זאת, את הולכת להיות הפריט הכי נדיר באוסף שלי, נסיכה יקרה, תשעשעי אותי מעט ואולי לא כל ימי חייך הבאים תצטרכי לעבוד אצלי, מובן??? " אמרה האישה, היא החלה ללכת לעבר שדה מאחוריה ונעלמה במהירות מעיניה של קליפסו.
קליפסו התמוטטה על ברכיה חושבת שזהו סוף עולמה, היא תמות ככה, היא תהיה לבד, מקוללת, וחסרת אונים לבסוף אך ,קליפסו ידעה שברוב היא אכן תיכנס להיריון מה שהכי הפחיד אותה 'אנשים שאת לא מכירה' המשפט הזה הידד בראשה כמה ימים ואז לפתע הבחינה שבעיר יש איזה מסיבה על ההכתרה שלה עצמה (ההכתרה שכבר עברה באותו יום שכברה את אימא).
היא החליטה ללכת לעיר בלי לדעת שהקללה שלה מתחילה.
במחצית מהדרך לעיר היא נפגשה ב-5 גברים שהתעללו בה.
כשהגיעה לעיר שכרה מלון ובו שהתה מספר ימים.
כל יום הלכה לצוק על יד הים ולפני הצוק היה שדה יפיפה של פרחים אדומים.
יום אחד בשדה ראתה בחור יפה טוהר, משחק על ילדה שלפחות בת 6 בין הפרחים.
קליפסו אמרה :" מי אתה ? מה אתה עושה כאן ? למה אתה פה ? אתה גם חלק מהקללה שלי ? …" הבחור הגיב :" קללה??, איפה, אין כאן אף איש מקולל, למעשה בארצנו יש ממש מחסור במכשפות ובקוסמות, נכון הייזל? " שאל הבחור את הילדה הקטנה שרק הנהנה.
הבחור הוסיף בדבריו ואמר :" אני דון, נעים להכיר, אני לא מישהו משום קללה, ואני לא מקולל, נשבע, אני פה כי אני רוצה להיות ואני גם רוצה לשחק עם בת הדודה שלי, אפשר? " שאל הבחור בתמימות.
הוא היה הגבר הכי יפה שקליפסו ראתה מעולם, שיערו שחור גולש עד העורף, עיניו הן היו הכלאה בין כתום וחום מהממות, הוא היה די שזוף ולבש חולצה די בלויה עם מכנס מרופט.
קליפסו הייתה בטוחה שהגיעה לגן עדן, ראשה היה בעננים, היא לא הצליחה להוציא מילה עד שדון שאל אותה אם הכל בסדר אתה והיא אמרה :" שלומי בסדר, שמי הוא קליפסו ואני המלכה של הארץ זאת, אני בטח מבהילה אותך, אני נורא מצטערת, הייתי בעיר כמה ימים אבל הגיע הזמן שלי לחזור הביתה לארמון, תודה על הדאגה דון, תשמור על עצמך " קליפסו הסתובבה וחשבה לעצמה 'איזה מטמטמת אני, למה סיפרתי לו את זה, זה רק כי הוא יפה, אני לא יודעת עם אי פעם אוכל לחזור למצוק שאותו אני אוהבת להתבודדות, אחח כל כך חבל, בסופו של דבר לא הצלחתי לשאול אותו אם הוא רוצה לצאת איתי'.
היא פסעה לעבר שביל העיר ואז הרגישה שמישהו תופס בידה מאחור והסתובבה.
:" דון? מה, קרה? למה, אתה עוצר אותי? מה יש? " דון בהה בה שניה ואמר :" אני יודע מי את, אני יודעת מאיפה הגעת, אני עוצר אותך כי, כי אני רוצה אוקיי? תמיד ראיתי אותך, אני גר כמה מטרים מהמלון שלך, תמיד ראיתי אותך משקיפה מהמרפסת, לא יכולתי שלא, שלא להתאהב בך בשנייה הראשונה שראיתי אותך (עיני קליפסו נפערו), מצטער אבל הבאתי את הייזל איתי כגיבוי, שאם לא תרצי לדבר איתי, תרצי להצטרף ולשחק אתנו, אני באמת מצטער " הוא הרים את הראש שלו שהסתכל על הרצפה במשך כל הזמן שדיברו התקרב אליה ונישק אותה.
קליפסו שהייתה כל כך בשוק, דבר כבר לא הזיז לה, היא הייתה מאושרת, אך הצליחה בחלק קטן מאחור בראשה ליזכור 'קללה, בחורים זה רע, קללה'.
לאחר מספר חודשים שקליפסו ודון התגוררו יחד בארמון קליפסו גילתה שהיא בהריון, אך ידעה שלא מדון ( מה ששבר אותה לבסוף ).
היא סיפרה זאת לדון, אך הוא הבין ולא כעס לא התרגז לא כלום, אלה היו 7 החודשים הכי יפים בכל חייה של קליפסו.
באותה תקופה קליפסו לא שמה לב אך זיכרונה החל להימחק.
לאחר אותם 7 חודשים קליפסו ילדה 4 בנות בבת אחת (מה שנחשב קסם בממלכה) היא הייתה כל כך מאושרת מהמחשבה שהן שלה ושל דון ואז הכל השתנה.
בערב אחד דון נראה עצבני וחסר מנוח והוא דיבר כל הזמן כל הבנות, הוא נהיה מטורף לגביהן.
באותו ערב פרץ לארמון פורץ שהיה זקוק לכסף, הוא הרג 2 בנות של קליפסו וברח (זהותו מעולם לא התגלתה).
מרוב כאב קליפסו לא רצתה לצאת מהמיטה מה שהפך את דון לסופר פרנואיד ומי שטיפל בבנות היו 2 משרתים, איש ואישה (זוג נשוי) שעבד בארמון.
כשלבנות מלאו שנתיים הכל נגמר, דון כבר לא היה פרנואיד (הוא בנס הצליח להחלים) אך קליפסו עדיין הייתה שבורה.
הבנות נראו יותר ויותר דומות לדון וזה הדהים את כול הארמון (הן יהיו הנשים הכי יפות בארץ כשימלאו להן 18 אפילו יותר מקליפסו).
כשעברה חצי שנה מאז יום הולדתן קליפסו לבסוף יצא מחדרה ומהדיכאון, החלה לחייך ונראה יפה כמו תמיד.
דון חשב שעברו את המשבר עד שבאותו ערב קליפסו סיפרה לו על הקללה שלה והיא הוסיפה ואמרה :" כל מה שאני זוכרת עכשיו, הוא רק אותך, הבנות והקללה, אני לא זוכרת את פרצוף אימי, אבי, משפחתי, אני לא זוכרת את פרצוף האישה, אני לא זוכרת כלום מחיי ".
היא פרצה בבכי שדון הצליח לבסוף להוציא אותה ממנו ובבקר בשעת בקר קליפסו קמה מהמיטה התגנבה מהארמון ודהרה על סוס לגבי אותו צוק.
בשלב זה היא שכחה כמעט הכל, פרצופו של דון היה מטושטש, היא לא זכרה כלל את בנותיה, היא רק זכרה בברור את הצוק והקללה וידעה ששם היא תוכל למות בשקט ובשלווה ללא שאיש ידאג לה או יעצור אותה, כך לפחות חשבה.
היא הגיעה לצוק ושלחה את הסוס חזרה לארמון והתקרבה לגדה של הצוק, הלב שלה הלם חזק כל כך שהיא שמעה אותו בחוזקה, היא שמעה את הגלים המתנפצים ממנו והיא שמעה שמישהו הגיעה בעקבותיה זה היה דון.
הוא רץ לעברה, בלי לשים לב היא התחילה לבכות, כשהיא הייתה במרחק של 2 צעדים מהקצה ודום עמד במרחק של 4 צעדים ממנה היא אמרה לו :" אל תחפש אותי, אתה לא תמצא אותי, אל תקרא לי, קולך לא ישמע באוזניי, אל תסתכל עליי בעיניים כל כך עצובות אחרת ליבי ישבר, לא אוכל להיות יותר בעולם הזה, דון אני צריכה שתדע זאת, הגיעה הזמן, אני באמת אוהבת אותך, תבטיח לי שתספר הכל לבנות, הן הבנות שלך כעט, ספר להן על אימן המטורפת, וסבתן המכשפת, והקללה ששטפה אותי, שלא ישנאו אותי בגלל המעשה שאני הולכת לעשות, אני כרגע זוכרת רק את שמך, זה הכל, השאר הוא לוט בערפל, אני מרגישה מעורפלת, אני מקווה שיום יבוא ואתה תבין ותסלח לי, אני עוד יחזור לעולם הזה, תסלח לי לנצח אוהב אותך " במילים הללו היא נפלה אחורנית לים בעוד דון רץ לתפוס אותה אך לשווא, הדבר האחרון שראה ממנה היה את חיוכה היפה שמתפוגג מתחת לגלים.
דון הבטיח באותו יום שיספר הכל לבנותיו שהן ידעו הכל.
בשנייה שקליפסו החליטה לקפוץ חלקיק מהקללה הוסר, כאשר קליפסו תקבל את גלגולה הבא היא תתאהב בצאצא ממש ממש ממש רחוק שלה שככל הנראה יקבל גם הוא את זיכרונותיו של דון והגלגול הבא שלה יקבל את כל זיכרונותיה בעתיד.