אבן החן של הונמשי – פרק ראשון : העידן המקורי חלק ג'

עיניה של סטפני הסתובבו עוד פעם אחת ,וידה נשלחה כדי לצבוט אותה , בדיוק במקום שבו ג'ון היה תמיד צובט אותה , כדי לוודא , שהיא לא חולמת.
"המערה השלישית במורד הנהר , שמה את תמצאי כלי זהוב עם פנינה שחורה, לאחר שתמצאי את הכלי , הוא כבר יראה לך את הדרך למקום הימצאו של ניקולס." אמרה איריס , בטון קליל
"אה , אוקי, בטח." אמרה סטפני ורגליה רעדו , שוב. היא חשבה לעצמה, כמה זמן זה יקח, עד שאימא שלה תבוא להעיר אותה מהחלום בלהות הזה, למרות שבליבה ידעה שזה אינו חלום. היא יכלה להרגיש את הרוח על פניה הלבנות, הכל היה חי ומציאותי למדי.
"כשתגיעי לניקולס , לפני שתעירי אותו, את קודם כל חייבת לשים לו, את הצמיד הזה." אמרה בלה "את מבינה?? לפני הכל!" חזרה על עצמה , ובידה החזיקה שתי צמידים מצופים בזהב ובאמצע אבן רובי. בלה לקחה את הצמיד הראשון וסגרה אותו על ידה של סטפני.
"מה זה ?" היא שאלה
"זה בשביל למנוע מניקולס לתקוף אותך ילדונת." אמרה איריס
"כל עוד הוא עונד את הצמיד, הוא לא יכול לעשות שום דבר שלא תרצי שהוא יעשה." אמרה בלה "חשוב מאוד, שקודם כל תענדי לו את זה על היד." חזרה על עצמה
"רגע, רגע. את מתכוונת שאני הולכת לשחרר אדם ,"
"שד" קטעה אותה איריס במהירות
"כן, זה. אני הולכת לשחרר שד מקללה שהוטלה עליו והוא כתמורה ינסה להרוג אותי??" אמרה סטפני ונרתעה מעט. "ניקולס ירצה את השרשרת שלך סטפני. הוא ירצה לחזור חזרה בזמן לא משנה מה המחיר." אמרה בלה
"הוא טיפה קל דעת." אמרה איריס כסיכום
"אה , אוקיי." אמרה סטפני בבילבול מוחלט. היא התחילה לרדת במורד הנהר באיטיות , מביטה מידי פעם לאחור , כתוצאה מהפראנאידיות שתמיד הייתה לה. כשעברה את המערה הראשונה, היא הגבירה את הקצב שלה ועברה במהירות את המנהרה השנייה.
,אני לא הולכת לבזבז עוד שנייה אחת על הניקולס הזה, חשבה לעצמה ואז התגלו לעיניה המערה השלישית , היא התחילה לרוץ , נחושה בדעתה למצוא את הכלי הזהוב עם הפנינה השחורה , אך שנכנסה למערה, לא ראתה כלום, למעט חושך.
"אוקי , כלי זהוב. איפה יש פה כלי זהוב ?" שאלה את עצמה , מסתכלת שוב ושוב מסביבה, ומרגישה מגוחכת. היא הרימה את מבטה , ומעלה מעלה , ראתה אותו. את הכלי הזהוב עם הפנינה השחורה עליו דיברו בלה ואיריס.
"כמה נוח." אמרה לעצמה
'עכשיו מה? אני בחיים לא אצליח להשיג את הכלי המטופש' חשבה לעצמה
היא הביטה סביבה , תפסה באבן , וזרקה אותה על תקרת המנהרה , והכלי נפל.
"אני לא מאמינה ," היא חייכה בחיוך מאושר , ואז הבינה , שכנראה זה החלק הקל , כי בשניה שתפסה את הכלי , לא ראתה בו שום דבר מיוחד. זה היה כלי , זהוב בצורת ריבוע ובאמצע הייתה בו פנינה שחורה.
"אוקי…עכשיו…תעבוד!" צעקה וחיכתה למשהו יוצא דופן. אבל הכלי נשאר אותו הדבר
"אני יוצאת מדעתי.." לחשה לעצמה והכניסה את הכלי אל מכנסי הג'ינס הקצרים והכחולים שלבשה. היא יצאה מהמערה והסתכלה על הנהר , כשהיא הסיטה את מבטה במהירות לכיוון היער , ממנו הגיעו צרחות של ילדה קטנה ,מבטה התכווץ באימה. ולאחר מכן, של מה ששמעה היה שקט. היא הירהרה האם כדאי לה לגשת לשם, ולמרות שידעה שהיא תלך לאיבוד , היא רצה לאזור בו שמעה את הצרחות, עמוק ביער.
הייתי צריכה להישאר בדרך שאמרו לי. אני מרגישה כמו כיפה אדומה ללא זאב." אמרה סטפני לעצמה , ואז ראתה ילדה קטנה , שכובה פצועה ומלאת דם.
"אומיגאד. אומיגאד אומיגאד אומיגאד." סטפני רצה אל הילדה והמשיכה לברבר בקול רם וחנוק מעט. "ילדה?" היא שאלה בפחד ונגעה בצווארה, בנקודה שבה שומעים את הדופק בצורה החזקה ביותר , אך לא הרגישה כלום.
"היא מתה" סטפני דיברה לעצמה , ואז בהתה בחתכים העמוקים של הילדה , והגיעה למסקנה שחיית בר ככל הנראה נתקלה בה.
"את!!" צעק קול מוזר מאחורי סטפני והיא הסתובבה בבהלה. מולה ראתה סוג של אישה , בעלת שיער שחרחר , ועיניים אדומות , בידה הייתה חרב שהייתה מופנת אל סטפני,
והיא נעמדה במהירות ומעדה לאחור.
"השרשרת." חייכה האישה
שאלוהים יעזור לי. מה הקטע של כולם עם השרשרת המטופשת ?? חשבה
"אני ידעתי שהרגשתי בנוכחותה." אמרה האישה כאילו לעצמה ובשנייה, העיפה את החרב שהחזיקה בידה ישר אל סטפני, שהצליחה לזוז רק טיפה , וכתוצאה מכך נחתכה בזרועה.
"מה את עושה ?!" היא צעקה , אוחזת בידה המדממת ואחוזת אימה. סטפני התחילה לרוץ ללא לחשוב. הכל קרה בשניות.
"תביאי לי את השרשרת!" צעקה האישה ורדפה אחרייה
סטפני רצה במהירות כאשר היא מוציאה את הכלי ממכנסיה הקצרים.
'אבא תעזור לי!' התפללה במחשבתה, והייתה בטוחה כי היא עומדת להיהרג על ידי האישה המפחידה כל רגע, אפילו באוזני עצמה נשמעה מטופשת. להתפלל לאיש מת… אך למרבה הפלא , הכלי התחיל לזהור.
"מה…מה זה אומר?!?!" היא צעקה על הכלי ביאוש
הכלי זהר אפילו עוד יותר , וסטפני נעצרה.
הפנינה השחורה התחילה להינמס, על המשטח הזהוב והמרובע, סטפני ראתה השתקפות של אדם והפנינה הפכה למים שחורים וזלגה מהמשטח הזהוב. והתחילה להתקדם, כאילו בכוחות עצמה.
"אה. עכשיו הבנתי. את רוצה שאני אעקוב אחרייך?" חשבה לעצמה סטפני ומאחוריה הופיעה האישה, אוחזת בחרב שפצעה את זרועה.
"הביאי לי את השרשרת!" צעקה האישה
"האתגר התקבל." אמרה סטפני , כאילו לפנינה שנמסה ורצה אחריה במהירות.