אבירי האדוואן: עלייתו של לוחם האש פרק 5: בני הפניקס

פרק 5: בני הפניקס

ראשה של ג'יין הסתחרר מעט. רבקה הזעיפה פנים "חושב?!" שאלה בזעם, היא צעדה לכיוון בזעם. ציפורניה התארכו והתחדדו כמו סכינים קטנים, הם היו בצבע צהבהב יבש. היא הידקה את כף ידה השמאלית סביב גרונו ואת היד השנייה קירבה לצלעותיו היא הניחה את ציפורניה על חולצתו והביטה בו בזעם.
ג'יין התקרבה בכדי להביט בעיניו של אותו אדם שגזל ממנה את אהבתה היחידה, דמעות עמדו על עיניה כשהביטה בו היא ראתה רחמים וחוסר ידע.
"אם תהרגי אותי לא תדעי למה אמרתי שאני חושב שהרגתי אותו. כנראה שתרצי לחסל אותי בין אם אני הרגתי אותו ובין אם לא אחרי דבריי." הוא החזיר את מבטו אל רבקה, היא התנשפה במהירות ובזעם ושיחררה אותו.
לורן התקדם בשילוב ידיים ולאחר כמה שניות הוריד את ידיו אל מותניו.
"אני בעל קללה, אני וכל משפחתי." הוא אמר לאחר שכולם נעמדו. הוא השפיל מעט את מבטו.
"כשהוריי היו ילדים הם היו נוהגים לשחק בתחומי פרוסבין, להסתובב מעט ביער גאווין פולס וללמוד מעט על היצורים השוכנים באזורים מסוימים. שאבי היה בן חמש עשרה ואימי בת שש עשרה הם הבטיחו שהם ייסעו יום אחד, רק שניהם, לכל אזור שבכל העולם." אמר ורבקה קטעה אותו,
"אנחנו לא רוצים לשמוע על האהבה של אימא שלך ושל אבא שלך, אנחנו רוצים לדעת מה הכוונה בכך שאמרת שאתה חושב שהרגת את איאן." היא הדגישה את המילה 'חושב' במשפט האכזרי שלה.
"כמו שאמרתי בכל יום שעבר הם רק רצו להתקרב ליום שבו לא יהיו תלויים בהוריהם ויוכלו לעזוב את פרוסבין. למקרה ששאלתם את עצמכם הם היו פרייקרים חוקיים, האחווה נתנה אישור לסבי, ג'ורג', לאמץ אותם ולגדל אותם בתחומי העיר." הסביר והמשיך את סיפורו, "אז הגיע היום המיוחל לאחר שלוש שנים, מנהיג האחווה שנקשר לשניים מאוד החליט להצטרף אליהם ולשמור עליהם, שמו היה רוס." דמעות עלו על עיניה של ג'יין יותר ממה שהיה כבר. היא נזכרה באביה המדהים שנרצח בידי אישה קרה ומרושעת. לילית. ג'ייק הניח את כף ידו הגדולה על זרועה הדקיקה בחיבוק מעודד.
"הם עשו טיול שארך כשנה שלמה ונסעו לכל אזור שהוא, רוס הגן עליהם ונתן להם אישור מיוחד להיכנס לכל אזור שהוא. מלבד אזור הכלא. הוריי היו סקרניים מאוד והחליטו שהם חייבים להיות בכל האזורים, בכולם." הוא לקח נשימה עמוקה, רואים שהוא התחרט על מעשי הוריו.
"כשרוס עזב אותם הם החליטו ללכת אל אזור הכלא, שבו שוכנים הכוחות האפלים ביותר. אני לא יודע איך, אני לא יודע למה אבל איכשהו הם הצליחו לפרוץ ולהיכנס לתוך עולם הכלא רק כשהגיעו לשם חדרה לתוכם רוח אפלה בשם 'הפניקס'." אמר והביט בלורן, נראה כי הוא היחידי שיודע על הרוח הזו.
"עוף החול." אמר והוא הנהן לחיוב, "האגדה מספרת שהציפור הייתה מרחפת בכל רחבי האזורים, שולטת עליהם, כל מי שהיה מנסה לחסל אותה היה נהרג בו במקום. היא אינה יכולה למות, רק לכלות את עצמה ולהתעורר מחדש. המלאך גבריאל הצליח לכלוא אותה כמו אחרים נוספים." הסביר לורן לכולם,
"לרוח היו כוונות רעות, אך בגלל טוב ליבם של הוריי הם החליטו להסגיר את עצמם אל האחווה. הדבר הראשון שהם עשו היה לפנות לרוס, חברם הוותיק, הוא כעס ונזף בהם אך החליט החלטה שגויה. הוא העניק להם סימן מיוחד בשם 'המשולש', הוא אחד מסמלי הנצח ומטרתו היא להגן עליהם מרוחות רעות. כך שיכלו להגן על עצמם מלהפוך לרעים. הם הוגלו מן פרוסבין ונשלחו אל אזור הצללים." הוא סיפר וכולם היו מרותקים לסיפורו, חייבים לשמוע עוד מכדי להפריע.
"בגלות הם הביאו את אחי, ראיין, ואותי. ושכחו לגמרי מהרוח הנוראה שנמצאת אצלהם. הרוח הצליחה לפצל את עצמה ולחדור אליי ואל אחי אך במינון נמוך. שלא כמו הוריי שכל הרוח חדרה אליהם במהירות ובאכזריות." אמר ולורן הביט בו בפליאה,
"קראתי על זה אגדות שלמות, השם של בני הפניקס בתרבויות רבות היה לוחמי האש, העקאלים." אמר.
"בנוסף לרוח הרעה ששוכנת בתוכי רובצת עליי קללה, בכל ירח מלא בדיוק, כמו אנשי הזאב, אני אתקוף כל אחד ואזרע הרס וחורבן. הירח המלא מעניק לי את כוחותיי המלאים וכשאר אני לא תוקף בירח מלא אני לא זוכר דבר." הוא החל לסכם את סיפורו המזעזע.
"אם תקפתי את איאן וחיסלתי אותו אני אזכור את זה בירח המלא." הוא סיכם והתקרב אל החבורה.
"אז למה הסגרת את עצמך לידינו?" שאלה רבקה בחשדנות,
"אני לא רוצח, אני לא מסוגל לחשוב על אדם שרצחתי. בכל הירחים המלאים שלי אני הורג את עצמי. בגלל שאני הבן של רוח הפניקס אני גם מכלה את עצמי ומתעורר לחיים אך זה לוקח כמה שעות, כמה השעות שהירח עולה ויורד. ככה אני מונע מעצמי לעשות את זה." הסביר,
"אם אני רצחתי את איאן אני רוצה להסגיר את עצמי לאחווה החדשה, אולי הם יכלאו אותי מחדש בעולם הכלא ואולי לא."
"ומה עם ההורים שלך ואחיך השני?" שאלה, "שלושתם חוסלו על ידי לילית, כשהיא התעוררה לתחייה היא הייתה צריכה מקור כוח חדש והיא חיסלה את כל היצורים שנמצאו באזור הצללים. אני ברחתי משם לפני שהיא חיסלה גם אותי."
"אז זה חייב להיות אתה." תקפה רבקה, ג'יין נדה בראשה והתקרבה אליו. "אולי אתם לא רואים את זה אבל יש לו פחד ורחמים, הוא לא יודע מי זה איאן אלה רק שמע את הסיפור הזה מלורן." אמרה,
"אבל זה הקללה שלו ג'יין, הוא לא זוכר שום אדם שאותו חיסל." הסבירה רבקה והתקרבה אליו בטפרים שלופים.
"תני לו עד הירח המלא הבא, יום אחר כך הוא ידע אם זה הוא או לא, אם הוא לא רצח אותו נשחרר אותו אם הוא כן רצח אותו," אמר ג'יין והסתובבה להביט בו.
"אני ארצח אותך בעצמי."