אבירי האדוואן: עלייתו של לוחם האש פרק 2: הרמז הראשון

פרק 2: הרמז הראשון

כשהם הגיעו לטנגוודם לורן נזרק על הספה, הוא היה מותש. הוא הניח את ראשו על כף ידו והביט בתקרה. ג'ייק עודד את ג'יין בעוד שהוא מביט ברבקה שהשתנתה מהפעם האחרונה שראה אותה.
"צריכים לגלות מי עשה את זה." אמרה רבקה באופן מנהיגותי, ג'יין הביטה בה ונדה בראשה. "כל מה שראיתי באותו רגע היה את חור בחזהו שנוצר כנראה מחרב כלשהי."
"לא ראית דבר אחר, משהו שיכול לרמז על סוג החרב?" שאלה, ג'יין נדה בראשה. היא הייתה עצובה מכדי להיזכר ורבקה לא רצתה לשבת בחוסר מעש כמו לורן.
לפתע עיניה של ג'יין החלו לזהור בצבע אדום בוהק, ג'ייק הביט בה.
"ג'יין מה קורה?" שאל בפחד, היא הביטה בו. ארשת פניה הייתה הדוקה ומדויקת, כאילו היא יודעת מה לעשות. היא קמה על רגליה והתקדמה לכיוון שולחן העץ, היא הניחה את כף ידה על הספה ובפשטות היא הרימה את כולה, מה שהיה נראה לא הגיוני והשליכה אותו לצד. לורן מיד קם על רגליו וכשהספה התנגשה בקיר היה רעש חזק שגרם לכולם לכסות את אוזניהם.
לורן התקדם לעברה "לא!" פקדה רבקה, "תישאר שם."
ג'יין שלחה את כף ידה אל מחברת ארוכה ושחורה שהייתה מונחת על השולחן, היא הרימה אותו ופתחה את הדף. היא הושיטה את כף ידה לכיוון השידה שהייתה במסדרון ועיפרון קצר בצבע שחור התעופף לידה כמעין מגנט. כמו שג'ולי הפיה הייתה עושה.
שהעיפרון נצמד לכף ידה היא החלה לצייר במהירות ומיומנות, היא ציירה רק מה שהרגישה וראתה. היא העבירה קווים מסולסלים וציירה פנים מסורטטות, עיניים פשוטות ושוות בגודלן ושפתיים דקיקות.
"מה היא עושה?" שאל ג'ייק בהתעניינות, היא המשיכה לצייר את גופו של אותו אדם, ולאחר מספר דקות העיפרון החליק מידה והיא צעדה אל רבקה. אותה ארשת פנים הופיעה שוב מולם היא נתנה את המחברת אל רבקה והיא אחזה בה.
מיד רבקה פתחה בעמוד הראשון שבו מופיע הציור שציירה. זה היה איאן, היא ציירה את שיערותיו זרוקות על הרצפה בדיוק כמו שאר גופו, עיניו פעורות ואיבדו את ניצוצם. שפתיו הדקיקות פעורות מעט וידיו זרוקות לצדדים, היא ציירה את מדי האביר שלבש באותו יום כאילו זה רק תמונה. חור הופיע בחולצה וראו את החתך העמוק שהיה בחזהו, היא הביטה בג'יין בפליאה.
"היא ציירה את איאן?" שאל לורן, מביט במחברת.
"היא ציירה לנו את הרמז הראשון." אמרה רבקה, עיניה של ג'יין חזרו לצבעם הכתמתם ועיניה הפסיקו לזהור. היא התמוטטה על רגליה בכאב ראש גדול ומיד ג'ייק זינק לתפוס אותה.

ג'יין התעוררה בעוד שהיא מעט מסוחררת, תחושה לחה הורגשה בגרונה והיא השתעלה מעט בעודה מתעוררת. צעדים נשמעו וג'ייק התיישב על הספה שעליה הייתה מונחת. היא הרגישה שהאור שורף את עיניה לאט. "מה קרה?" פלטה שאלה מפיה, ג'ייק עזר לה להזדקף על הספה.
"איך ידעת לעשות את זה?" שאל בפליאה, "לעשות את מה?" היא עיסתה את רקותיה כדי להרגיע את כאב ראשה.
"את ציירת לנו את הרמז הראשון." לפתע קולה של רבקה הופיע והיא מיד התיישבה ליד ג'ייק. היא הביאה לה את המחברת, ג'יין הביטה בשניים כאילו השתגעו לחלוטין ופתחה את המחברת. דמעו נצרבו על עיניה כאשר ראתה את הציור, זה היה אותה תמונה ראשונה שראתה כאשר מצאה את איאן שכוב על הרצפה, מת.
"אני ציירתי את זה?" שאלה ג'יין בזהירות, ג'ייק הנהן. "איך זה עוזר לנו?"
"רבקה עלתה על זה. את רואה את הסימנים הקטנים שיש בחתך חזהו?" שאל ג'ייק והצביע על החתך. היא ניסתה שלא להביט אך היא הייתה חייבת. היו סימנים קטנים שהיו סביב החתך, המדים הסתירו את שאר חזהו. היא זיהתה מיד את הסימנים "צריבה. יש לו צריבות ליד החתך."
"זה אומר שהלהב שיצר את החתך היה רותח, אז מה שאנחנו מחפשים זו חרב חמה כל כך שתוכל ליצור את הצריבות הללו. ורק חרב אחת מסוגלת גם ליצור חתך וגם להתיך וזו החרב שאנחנו מחפשים." אמרה רבקה והביטה בג'יין,
"אם נמצא את החרב נוכל לבקש ממכשף מהאזור הכישופי שיעשה לחש מאתר על מי שהשתמש בה וככה נוכל למצוא את מי שחיסל את איאן." אמרה ג'יין בהבנה,
"ככה נוכל למצוא אותו."