אבירי האדוואן: עלייתו של לוחם האש פרק 1: הדרך האחרונה

פרק 1: הדרך האחרונה

ג'יין צעדה יחד עם ג'ייק בחיבוק זרוע, ג'ייק לבש חליפה שחורה כהה ומתחתיה חולצה לבנה נקייה ומכנס ג'ינס שחור שמתאים לז'קט. ג'יין לבשה שמלה שעוברת את ברכיה, בעלת עיטורים מסולסלים שחורים רצועות השמלה הונחו על כתפיה. היא אחזה בזר של ורדים שחורים כהים, שמתאימים לשמלתה הכהה ולחולצתו של ג'ייק. הם צעדו באיטיות סביב חלקת הדשא הגדולה שאחוות המסדר העניקה לקבורתו של איאן, דמעות כבר התייבשו על סף עיניה של ג'יין הכול היה יכול להיות מושלם אם הוא לא היה נרצח.
החדשות זעזעו את כל אבירי האדוואן, המסדר, ויצורים נוספים. עד כה היה נראה שאיאן הוא בלתי מנוצח והוא אינו יכול למות הרי המלאך גבריאל, אביו, שומר עליו.
מאחוריהם צעדו אבירי אדוואן נוספים שמונו על ידי האחווה שתרים את ארוך הקבורה הכהה והכבד שבו שוכבת גופתו של איאן.
לורן התעקש להיות אחד מהם ואחז בכף ידו את ידית העץ השחורה והרים את הארון הכבד. לאיאן לא היה משפחה, זאת אומרת רק אביו אבל לא נראה שהוא עומד להגיע. הם הגיעו למקום המושלם, במרכז המדשאה הגדולה בדיוק כמו שאיאן היה תמיד, במרכז.
האבירים הניחו את ארון הקבורה במרכז והלכו לאחור בראש מורכן. לורן נשאר עומד יחד עם ג'ייק וג'יין.
לפתע יללה נשמעה ברחבי המדשאה, לורן הביט לצד ולפתע זאב אפור בהיר הופיע, טפריו שלופים והוא צועד באיטיות לכיוון ארון הקבורה.
ג'יין נבהלה והסתתרה מעט מאחוריי ג'ייק, פרוותו של הזאב הייתה נעימה ורכה ועיניו היו חומות בהירות. "למה הוא פה?" שאלה ג'יין,
"אני מניח שהוא פה בשביל הגופה של איאן, הדם שלו יכול לרפא אנשי זאב ויצורים רבים." אמר לורן והפשיל את שרווליו,
לפתע הזאב התרומם על רגליו, פרוותו נסוגה לאחור והוא חשף אותה. שיערה החום בהיר היה אסוף לקוקו מתוח שחושף מעט את שיערותיה האדמדמות. עיניה החומות הביטו בארון הקבורה והזילו דמעה. היא לבשה את מכנס ג'ינס שחור ארוך וחולצה שחורה ארוכה.
"הוא באמת מת?" שאלה בהתייפחות, זו הייתה רבקה, דמעה נפלה מעיניה וג'יין רצה לחבק אותה.

"היום הגענו הנה, בכדי לכבד את האביר האדוואן המדהים ביותר שהיה קיים אי פעם, שהיה אמיץ והציל אותנו יותר פעמים משניתן לספור את איאן פול, בדרכו האחרונה." אמר לורן בקול,
"איאן, היית לי יותר מאח ויותר מחבר, אני לעולם לא אשכח אותך חבר שלי." הוסיף וניגב דמעה שהחליקה מעינו, רבקה וג'ייק הניחו ורד שחור מהזר של ג'יין על ארון הקבורה וג'יין הניחה את שאר הזר.
היא הייתה עצובה מדי מכדי לשאת נאום על כמה שהוא היה טוב. כול מי שהיה שם הרי ידע זאת.
לוק שלף מצית כסופה קטנה וניידת, הוא פתח את נצרה ולחץ על הבוכנה בכדי ליצור להבת אש. הלהבה נוצרה בקליק פשוט והוא השליך אותה אל ארון הקבורה. הלהבה נגעה בורדים והלכה לשרוף אותם לאט לאט, האש התפשטה לשאר ארון הקבורה היפיפייה וכל מה שנותר היה רק להבת אש גדולה שנישאה באורך של שני מטרים.
ג'יין מיד זינקה לחבק את ג'ייק בעצב, הדמעות פרצו שוב וירדו. רבקה חיבקה את לורן והבנים פשוט התבוננו באש שנשרפת. ג'יין נזכרה בכל מה שעברה יחד עם איאן
את המפגש הראשון במדשאת בית הספר יחד עם הענק, את הכניסה אל פרוסבין, את מציאת אביה ואת כל הסיפור עם לילית. הכול היה מהר מדיי והרגישה שהיא חייבת אותו לצידה.
"אני לעולם לא אשכח אותך פרייקרית." היא שמעה את קולו מצחקק בראשה,
"אני לעולם לא אשכח אותך מנהיג." היא אמרה בקול חרישי, מזילה דמעה נוספת.

"הדם של איאן היה החלק האחרון." אמר התוקף שלבש את הסרבל, "יפה מאוד תלמיד, התעלית על עצמך." הם היו במקום לא מוכר, כמעין ריק כזה. "נתחיל בטקס." אמר התוקף, הוא שלף את חרבו ושפך את הדם הארגמן אל תוך גביע כהה כמו סרבלו, הוא הניח אותו במרכז והתקדם לעבר שולחן עשוי מתכת,
"דמו של אביר האדוואן, לואיס." קרא התוקף את הפתק שהיה מוצמד אל מבחנה שקופה שבה נמצא דמו של לואיס, הוא פתח את הפקק ושפך אל תוך הגביע שבו נמצא דמו של איאן.
"דמה של אשת הלילה, שמגיע מליבה." הוא אמר וחזר אל שולחן המתכת, שם היה מונח ליבה של אשת הלילה, פועם עדיין למרות שהוא מנותק לגמרי מליבה. הוא הניח את כף ידו על ליבה ועם קצה להב חרבו יצר חתך עמוק שממנו נשפך דם כמו מפל קטן אל הגביע שבו נמצאים דמם של לואיס ואיאן.
"ניב של איש הזאב, דוריאן." הוא אמר והרים את הניב הצחור של דוריאן והכניס אותו אל תוך הגביע מלא הדם. "ועכשיו אתם תעלו." הוא הושיט את כף ידו ומהלומה של אש כתומה אדמדמה פרצה מכף ידו אל תוך הגביע. לפתע רוח חזקה פרצה מן הגביע והעיפה את סרבלו, בגלל החושך הכבד לא היה ניתן לראות של מי הפנים או איך הם נראים.
"זה מתחיל."