אבירי האדוואן ספר I – הקרב על פרוסבין – פרק 5

פרק 5: הנשק הסופי

"אנחנו צריכים לחזור אל הספרייה, לקרוא שוב את הנבואה. לראות אם יש דברים שפספסנו." קבע איאן כששמע את הפענוח של ג'ייק לרמז של פלוריס. הוא לבש את חליפת העור, הפעם היא הייתה בצבע שחור. הוא פנה לארון מסוים שם הוא לחץ עליו ויצאו משם שלושה חרבות ארוכות וחדות, הוא לקח שניים והשחיל אותם דרך הנידן שהיה תלוי על גבו.
"אז אני מניח שאתה המושיע המפורסם." השלושה שמעו לפתע קול צרוד ומיוחד, ג'ייק הסתובב מיד כשידו רועדת. האדם שאמר זאת היה קרוב אליהם,
הוא היה בעל שיער שחור קצר ומגולח בצדדים, עיניו היו חומות כהות, אולי אפילו שחורות. הוא היה לבוש גם הוא בחליפת האבירים והוא אחז בחרב כשהוא מסובב אותה במיומנות. פניו היו מחוטבות כמו גופו הגדול, הוא חייך חיוך זעיר והוא הביט בג'ייק.
אך ורק בו.
"קלאוס!" קראה ג'ייד בשמחה וחייכה מעט, "מתי הספקת להגיע? האחווה הייתה אמורה להודיע לנו!"
פניו של איאן התכווצו בחשש, משהו בקלאוס היה נראה שונה. ג'ייד פנתה לחבק אותו מיד ואיאן אחריו, בכדי שלא יגלה שהוא חושד בו.
"נעים מאוד, אני קלאוס יין." הוא הושיט את כף ידו הגדולה לכיוון ג'ייק והוא לחץ את ידו בחוסר ביטחון,
"ג'ייק – ג'ייקוב מרטין." תיקן מיד ג'ייק,
"קלאוס, הוא פענח את הרמז של פלוריס!" קראה ג'ייד בהתרגשות,
"אנחנו עכשיו בדרך לספרייה של טוד, שם הופיעה הנבואה על היום האפל, קלאוס." אמר איאן ופסע חצי צעד לאחור, מתקרב מעט לג'ייק. החרב של קלאוס עדיין הייתה בידו והיא שרטה מעט את הרצפה.
"אני אצטרף אליכם." הוא קבע בחיוך תמים, הוא פסע לכיוון ג'ייק, "אמרתם שהוא פענח את הרמז של פלוריס?" הוא אמר והרים את חרבו לחזהו של ג'ייק. נשימתו נעתקה והוא הנהן בשקט כתגובה. איאן מיד רץ במהירות המאופיינת לו לכיוון קלאוס, הוא הרים את חרבו של קלאוס לכיוון גרונו ושלף את החרב השנייה שהייתה נעוצה בנידן שלו וגם איתה הוא עשה אותו דבר. הוא יצר איקס עם להבי החרבות ופסע כמה צעדים לאחור כשקלאוס מתרחק גם הוא.
"מה אתה עושה?" שאל קלאוס בקול חנוק,
"לא שחררת את החרב שלך עד עכשיו, קלאוס. אתה לא קלאוס." פסק וקירב את הלהבים לגרונו הדק עוד יותר. "אז אני אתן לך כמה שניות לומר לי מי אתה."
"זה אני – קלאוס." הוא אמר חנוק, הלהבים כבר נגעו בגרונו של קלאוס.
"תשובה לא נכונה." איאן קירב אותם עוד יותר עד שהוא יצר חתך דק בין שני הצדדים. "פעם הבאה אני אשסף את הגרון שלך." הוא לחש באוזנו. ג'ייק היה מבועת מכל העניין הזה.
"סייתום," הוא אמר והרים את אצבעו, מתחיל לייצר דבר מה באוויר. ריח גופרית התפשט על כל האזור של ג'ייק וג'ייד.
"מסמן רונות." עיניו של ג'ייק נפערו והוא זינק מיד לצד כשהוא נופל על ג'ייד גם. השניים התרחקו מהשטח וכשהוא סיים ליצור את הרונה הוא הדביק אותה על הקיר, היא הייתה חלושה וכמעט ולא ראו אותה. אך היא הייתה חזקה, בזה כול הנוכחים יכלו להרגיש.
לפתע מערבולת ענקית נוצרה מתוך הרונה, היא הסתובבה במהירות כמו טורנדו הפוך והתחילה לשאוב את כולם. קלאוס בעט באיאן והשניים מעדו לרצפה הם התחילו להימשך לתוך המערבולת ואיאן מיד נעץ את הלהבים ברצפה והחזיק בהם בחוזקה. עם רגליו הוא אחז בקלאוס השד.
ג'ייק ניסה לאחוז במשהו, ג'ייד עשתה בדיוק כמו איאן והיא ניסתה לתפוס את ג'ייק ללא הצלחה. הוא הביט לצדדים שם ראה את החרב שנותרה בארון הפתוח. הוא זינק בשארית כוחותיו לכיוונה וחטף אותה בחצי גבורה חצי פחד, הוא נפל בחוזקה על הרצפה וראשו הסתחרר. גופו התחיל להתנתק מהקרקע ולהישאב אל תוך המערבולת של קלאוס השד, הוא כמעט שכח שהוא אוחז בחרב, הוא נעץ אותה בצעקה קלה והלהב נגרר מעט לכיוון המערבולת אך נעצר לאחר כמה שניות, ג'ייק הביט במערבולת. צבעה היה בצבע סגול בוהק ומהפנט, כאילו הוא רוצה שישאבו אליו.
"אסור שהשד יעזוב!" פקד איאן ברגע שהרגיש כי קלאוס השד מחליק מאחיזת רגליו. "הוא יכול לשפוך לנו קצת אור על המלחמה בשדים שמתקרבת." קרא בהסבר, ג'ייק הביט בג'ייד בכדי לוודא שהיא בסדר. השניים נאנחו בהקלה. אף אחד מהם לא היה רוצה לראות את השני מת.
"הוא מחליק!" צעק ג'ייק בעוד שרגלו כמעט נוגעת במערבולת, קלאוס השד צחק בקול צרוד.
"אתם לעולם לא תצליחו להביס את סמאל, הוא מכין את הצבא שלו ואת הנשק הסופי שיביס את כולכם וזה רק עניין של זמן עד שאתם כולכם תהיו מחוסלים." הוא אמר בקול, "עצה שלי? תבדקו טוב טוב את קשרי הנאמנות שלכם עם היצורים." השיב ועם מרפקו הוא הכה את רגלו של איאן. הוא צרח וקלאוס נשאב אל תוך המערבולת שנפסקה לגמרי איך שהוא נעלם. השלושה נפלו במהירות על הרצפה והם נאנחו בכאב, ג'ייק הסתובב אל המקום שם הופיעה הרונה בקווים חלשים וכמעט בלתי נראים.
"הם הפכו את קלאוס לשד." אמרה ג'ייד וניסתה לקום, אך כאב קל תקף את ברכיה.
"זה לא אפשרי." השיב איאן שנעזר בחרבו בכדי להתרומם.
"הוא לא היה שד קולייטום, איאן. השדים מהסוג הזה לא מסוגלים ליצור רונות, הם שינו אותו לאחד משלהם, עם הנשק הסופי הזה שהוא אמר." ג'ייק השיב, איאן הביט בו במבט נוזף ורץ לכיוונו, הוא הידק את כף ידו לגרונו והצמיד אותו לקיר בכעס. ג'ייק שנא שהוא היה עושה את זה.
"אתה לא יכול להסיק מסקנות כאלה, לא ראוי. אתה גילית אותנו רק לפני חמש דקות, אל תנסה ללמד אותי על השדים." הוא הפעיל עוד יותר כוח בכל פעם שסיים משפט, פניו של ג'ייק התחילו להאדים.
"אל תנסה להתנגד לרעיון שאני המושיע." השיב ג'ייק חנוק, הוא ניתק את כף ידו ממנו כשהוא נזכר במה האחווה תעשה לו אם היא תשמע שהוא הרג אדם חף מפשע. איאן רץ במהירות אל מחוץ לטנגוודם, בזעם ובכעס.